טעם החיים והקשר הזוגי

היי
אני ובעלי בזוגיות ארוכה כמעט 10 שנות נישואים + 3 שנות זוגיות לפני
הזוגיות שלנו יציבה, אני אוהבת אותו, רוצה להזדקן איתו, לא מחפשת ולא מעניין אותי הרפתקאות, זו זוגיות שמאוד מבוססת על עבודת צוות, פרטנרים של החיים, עשינו מהלכים מדהימים ביחד שהביאו להתפתחות שלנו בקריירה, הבאנו 3 ילדים מתוקים לעולם, עברנו בתים, טיילנו בעולם ולכאורה הכל טוב.
איפה זה פחות? אנחנו נלחמים על הרומנטיקה של היומיום. כי המירוץ שואב…
והוא מהנדס ב dna שלו כך שהצד הרגשי והתקשורתי שלו מאוד מוגבל. זה חסר לי
להרגיש מחוזרת. יש רגעים שהוא משתדל אבל הם מעטים

לאחרונה נוספה מורכבת מסוימת. הוא עובד ללא הפסקה גם בשישי ושבת ויש איזה טירוף חדש עם ענף ספורט מסוים שהוא רוצה לפתח
ויש לכל משמעויות כי זה תובעני וזה בעיקר אומר שאני צריכה להקריב סופשים של משפחה וזוגיות לתחביב אישי שהוא רוצה לפתח. את המשפט ״אין לי חיים״ אני שומעת לא מעט לאחרונה ואני לא מבינה כי הרי גם לי אין חיים. שנינו בטירוף של קריירה וגידול ילדים קטנים אז למה אני זו שצריכה להקריב? כל שישי ושבת שלי יקרים לי ולא בא להכנס לרוטינה כזו של חיים להתאים את עצמי אליו. אני עובדת קשה
כל הדבר הזה מאוד מערער אותי גם מבאס אותי שכל היום הוא מדבר ומתעסק בענייני עבודה והספורט הזה ואין שום מוטיבציה או רצון לשים דגש על המשפחה, הביחד שלנו עם הילדים והביחד שלנו כזוג. זה מובן מאליו בשבילו
ואני תוהה אם אני זו שלא בסדר שלכאורה לא רוצה שיבוא לי עם ג׳וקים שיעשו אותו מאושר ואותי פחות :-/
מנסה למצא את דרך האמצע אבל מרגישה שאני מאבדת שליטה וחוששת ממשבר רציני שעוד יכול להגיע.

נינה יקרה,
כאשר שניכם צודקים, זה באמת בעייה. כלומר, אני מאד מבין את הצורך שלך ברומנטיקה ומשפחתיות. את עובדת, קרייריסטית, ו"טעם החיים" שלך הוא כנראה גם העבודה וגם האהבה והמשפחה. טעם החיים במובן שזה הדבר שבגללו את מרגישה שלחיים שלך יש טעם, והם טובים, למרות שכמו לכל אחד, גם כאשר החיים לא רעים בכלל, יש תמיד גם קשיים. טעם החיים הם הדברים שהופכים את כל המאמץ הנילווה לפחות משמעותי, ואת החיים לכייפיים, ובשביל זה את כאן.העניין הוא שטעם החיים שלו קצת שונה. גם הוא עובד קשה, אבל יתכן שטעם החיים שלו דורש רמות גבוהות יותר של אדרנלין וריגוש, תחרותי או ספורטיבי, מעבר לאלו שיש לו אני מניח גם בעבודה, והבית נותן לו את זה פחות. זה שזה בא על חשבון המשפחה ועל חשבון הזוגיות לא אומר שהוא חייב לוותר על הצורך הזה. בשבילו, יתכן מאד שזה צורך חשוב שנותן לו את טעם החיים שלו.אני לא יודע אם הספורט שהוא רוצה להשתתף בו גוזל את כל הזמן, ובעיקר, האם זה מחייב את כל הזמן בבחינת של "הכל או כלום", כי אין דבר כזה מינון ביניים. אם יש מינון ביניים, ואם זה לא כל שישבת או לפחות לא מחוייב להיות כל שישבת, יתכן שתצטרכו לשבת ולדבר את זה. בעיקר להבין שלשניכם יש צורך, ושיש אולי דרך שבה תוכלו כל אחד מכם להסתפק במינון חלקי של הביחד והלבד. זה יעבוד טוב יותר אם תצליחו שניכם להבין עד כמה שני הצרכים האלה דומים, למרות שהצורך שלך הוא "איתו" והצורך שלו הוא "בלעדיכם", להבין בצד זה כתוספת את העובדה ש"בלעדיכם" זה גם על חשבון זמן הילדים איתו, ואולי גם על חשבון מעמסה גדולה יותר שלך בתפקיד ההורי. אם תצליחו להסביר, ואם גם הוא יבין שאת בעדו, כלומר, באמת בעד שיהיה לו טוב, אז יהיה לכם קל יותר להגיע לתוצאת ביניים שבה אף אחד מכם לא יקבל את כל מה שהוא רוצה (מה שאני די בטוח שגם כך קורה, כי זה מה שתמיד קורה בזוגיות, לא?).אם תרגישי שאת לא יכולה להתגבר על הטינה שמצטברת, ואם הוא לא יכול להבין את הצרכים שלך גם כשהם מנוגדים לשלו, אז חשוב שלא תניחו לזה להצטבר עוד, ותלכו לטיפול. לא כדי שתגיעו לתוצאת ביניים, ולא כדי שתמצאו פיתרון, אלא כדי שכל פיתרון או מצב שבו תהיו או תשהוו, יהיה כזה שאתם יכולים לחיות איתו מבלי לצבור מטענים שרק ירחיקו אתכם זה מזה. לאורך זמן, זה מאד לא בריא לקשר המשפחתי.

תודה רבה על המענה.
העניין הוא שבחוויה שלי אני מרגישה שהוא משקיע בעבודה, בחברים, במשפחה, בעצמו, בהכל. משקיע ממש והוא נראה מאושר במקומות האלו.
רק לא בי.
אני הפרטנר שלו לענייני החיים עצמם. אנחנו מעולים ביחד בניהול החיים עצמם.
ויש לנו רגעים, עליות ומורדות, רגעים טובים ופחות נראה לי כמו בכל זוגיות.

אבל בעניין השקעה. השקעה אמיתית פרואקטיביות בזוגיות לטובת הביחד שלנו. זה לא קורה. הלוואי ימקבלת קצת ממה שהוא משקיע בתחביב הזה. וכשהוא לא שם הראש מול המסך הקטן. מבוקר עד ערב.

כל מחשבה או רעיון רומנטי. אני זו ששותלת במוחו ובדכ זה לא מתרומם מעצמו. אני מרגישה כמו המשימה הזו שמסמנים עליה וי.

ואולי זה יישמע פתטי אבל אני יודעת שהוא אוהב אותי. הוא מעולם לא היה ממש זוגי וזה תמיד היה המינוס ביחסים שלנו. או שאני חיה בשקר :-/ אבל אני לא חושבת

פשוט בתקופות שהוא נדלק על דברים ״אחרים שהם לא אנחנו״ אני עוד יותר מרגישה את
הלבד הזה ויתרה מכך, מרגישה קצת כמו אחת שבונים עליה לבייביסיטר וזה כל כך ברור שכן

אני מבינה לחלוטין את עניין הוויתורים ופתרונות ביניים, זה גם השיח. כנראה שזה מה שיקרה. השאלה היא האם אני אי פעם ארגיש את טעם החיים שלי הצרכים הרגשיים הזוגיים שאני כמהה להם
אולי גם אני צריכה תחביב לברוח אליו.

התמונה מורכבת. אשקול בהחלט טיפול
תודה רבה שוב

נינה יקרה,
הנה עכשיו את מוסיפה מידע שלא ממש דיברת עליו בפנייתך הקודמת. קודם, נראה היה שמגבלת הזמן שלו היתה בין הזמן שהוא מקדיש למשפחה ולזוגיות, לבין העיסוקים האחרים שלו – עבודה ותחביב הספורט. הפעם שינית את מיקוד הקונפליקט בין הזמן והקדשת הקשב שלו לזוגיות ואליך, לבין כל היתר – כאשר כל היתר כולל גם חברים ומשפחה, בנוסף לענייני העבודה, התחביב (והמסך הקטן). זה מרמז לי שהקושי שאת רואה הוא יותר מאשר הקדשת הזמן שלו לעניינים שאינם שלו בלבד (עבודה וספורט), אלא שאת מרגישה יותר שזה "הכל חוץ ממני". ושימי לב שלא הבאת את זה בקלות. לקח לך פנייה שנייה לומר את זה.תחביב הוא פתרון, אבל אני לא יודע אם הוא פתרון מלא, כי אני לא בטוח שהוא ימלא אותך כפי שימלאו אותך רומנטיקה ואהבה. זה כמובן תלוי בתחביב, אבל זה גם הרבה תלוי בך – הן בצרכים שלך, והן ביכולת שלך לומר לעצמך שהחיים טובים, גם אם לא מושלמים. ולגבי רומנטיקה ואהבה, גם זה תלוי באישיות שלך. מצד אחד זה המון, ומצד שני, כאשר זה קיים באופן שוטף ונוכח, לפעמים יש הצורך לחפש גם השלמות נוספות. במילים אחרות – לפעמים זה יותר נוכח כאשר זה חסר מאשר כאשר זה קיים.