טיפים לזוגיות: פתיחות, תקשורת וקרבה

אני באמצע חודש שמיני להריוני, היחסים שלי עם בעלי מצויינים, שנינו מתרגשים מאוד לקראת הלידה, שותפים מלאים בכל המתרחש וחברים טובים מאוד.... אני יודעת ומרגישה שהוא אוהב אותי, דואג לי וכו' אך.....מזה כשלושה שבועות שבעלי לא נוגע בי, אני סובלת מכאבי גב קשים והוא יודע את זה, שנינו עובדים מאוד קשה, יוצאים בבוקר לעבודה וחוזרים בשש בערב, אני אישית מאוד עייפה כבר בסוף היום ולא תמיד מרגישה שיש לי חשק לסקס, לפעמים נרדמת במיטה, אך אני מרגישה לא טוב עם העובדה שבעלי לא נוגע בי, לא יוזם סקס כל כך הרבה זמן, למרות שיש קשיים בשל ההריון, אך פוחדת וחוששת שהפסיק לחשוק בי, , כולם אומרים לי שיש לי הריון יפה... אני רזה ( הכול יחסי...) עם בטןוכולם אומרים לי שאני סקסית ואני גם מרגישה כך...אני חושבת על זה בכל שעות היום, איך אשאל אותו מדוע הוא לא נוגע בי? איך אשאל האם אני עוד מושכת אותו? בחודשים הראשונים להריון עברנו משהו דומה ודיברתי איתו על זה והוא אמר שזה בגלל ההריון ולא רוצה להכביד וכו' וגם אמר שהוא לא אוהב סקס בתדירות גבוה אלא מעדיף אחת לשבוע..... איך אשאל אותו? באופן ישיר? בדרך עקיפה? אבל גם אני לא יוזמת, אז מה אומר? אני רק רוצה לדעת ולהרגיש שאני עוד מושכת אותו ושהמצב לא ידרדר בנינו מבחינה מינית גם אחרי הלידה.... לא רוצה שתדירות כזאת תהפוך אצלינו להרגל בעתיד מאז ההריון... מה לעשות?אודה לך על הייעוץ

מאיה חמודה,אם את אומרת שאתם חברים כל כך טובים אז למה את מפחדת לשאול אותו?אני נמצאת בדיוק באותו מקום כמו שלך, רק שבעלי אדם מאוד סגור, אבל כמוך מאוד פחדתי אז גם שאלתי אותו מה פשר העניין.הוא הודה בפניי שככל שההריון מתקדם, כך גדל המעצור הפסיכולוגי בראש שלו והחיבור בין הסקס להימצאות העובר במרחק לא רב זה מזה מעוררים פה פחדים ורתיעה.אני מבינה לגמרי, על אף שזה קצת מפריע לי בתוך תוכי.אין סיבה שבאמת אם אתם ביחסים כאלה מצויינים, אזי תמנעי מלדבר איתו על כך.תשמרי רק את הדברים היקרים לך בבטן :)בהצלחה.

גם בעלי סגור מאוד וזאת הסיבה שאני חוששת, אני תמיד זאת שצריכה לדבר על הסקס ולשאול שאלות, הוא אף פעם לא יוזם שיחה....אני חושבת שכמו בעלך גם לו יש איזשהו מעצור פסיכולוגי, אבל אני לא אוהבת את השתיקה הזאת....

לפי דעתי רק כדי להיות בטוחה שזה באמת העניין, הייתי יוזמת שיחה ולא מניחה לו עד שהייתי שומעת את זה ממנו.ההרגשה היא לא נעימה, זה שפתאום הבעל פחות נוגע, לא יוזם ובאיזשהו מקום נרתע...אבל אני איכשהו מבינה את זה ומשלימה עם המצב כל עוד הוא זמני כמובן.כמוני כמוך-בעלי כזה סגור וקשה לדובב אותו, אבל במקום להישאר מתוסכלת אני יושבת לו על המוח עד שהוא מדבר...אין מה לעשות עם הזן הזה של הגברים...אל תתיאשי ובואי נקווה שזה עניין בר חלוף...:)

מאיה יקרה,
כל זוגיות יש לה כללים משלה. כל אדם שונה זה מזה בגישה שלו לאנשים ולנושאים שונים, ועל אחת כמה וכמה כששמים שניים יחדיו. פתיחות היא דבר טוב, כשהיא אפשרית. היא דורשת שני צדדים, צד שפותח ונפתח, וצד שפותח ונפתח. ואם לך קשה לפתוח ולו קשה להפתח, יש לזה מחיר, והמחיר הוא של חוסר ידיעה. וזה אפילו יכול להיות החשש שלו להזיק לעובר, שמכיוון שהוא לא דבר על החשש הזה איתך, לא יכולת להסביר לו מה אפשר ומה לא. אבל גם ייתכן שהוא נמשך אליך פחות בשל ההריון. אם את יכולה לדבר איתו, ולנסות גישה אחרת מזו שניגשת אליו עד כה, למרות החששות (חשבי היטב ממה הן נובעות, ודרכן נסי לחפש גישה אחרת), נסי לעשות זאת. בכל מקרה, זה שהוא לא מתקרב אליך עכשיו לא אומר שהוא יימנע מלהתקרב אליך אחר-כך.