טיפול פרטני וטיפול זוגי - מה עדיף?

יש לי בעיה עם בעלי. מידי פעם הוא חוטף עצבים, ואז צועק ומקלל אותי, הוא לא אלים כלפי, אך לפעמים מכה באגרופו ברהיט כלשהו. אנחנו גרים במקום שהשכנים שומעים כל פיפס, אני מתחננת שיפסיק ולא יבייש אותי, כי שומעים את זה, אבל באותו רגע לא אכפת לו. מעבר לכבוד שלי, מה שמפריע לי הוא שיש לנו ילד בן שנה, וכמובן שהתפרצויות מעין אלו משפיעות עליו, ואני לא רוצה שיגדל כך. חוץ מקללות, בעלי מדבר באותם רגעים על גירושים, וזה יכול לגרום לילד חוסר יציבות, כי הוא לא יודע שאביו לא מתכוון לכך באמת.אני שוקלת לשלוח אותו לטיפול, דיברנו על כך והוא הסכים. אין כאן צורך בטיפול זוגי. מטרתי היא רק לפתור את ההתפרצויות האלו, שגם ברגע שהוא עצבני, שידע לשלוט על עצמו. אודה לך אם תוכל לתת לי על קצה המזלג, או ממש בנקודות רעיונות איך ניתן לפתור בעיה כזו, שאני אדע אם אכן יש טעם בטיפול. אני חוששת שגם אם יקבל טיפול, ברגע האמת הוא כן יצעק. חשוב לי להדגיש שלא מדובר במשהו מורכב מידי, הוא לא קיבל את זה מהבית שלו, אין כאן רבדים עמוקים שצריך לפשפש בהם, פשוט אדם שבשעת כעס לא מודע לעצמו.הוספת תגובה

שרון יקרה,
אם הוא הולך לטיפול פרטני, הוא עושה זאת לבדו, ולך אין ולא תהיה יכולת לדעת מה קורה שם, אלא אם הוא יגיד לך. טיפול יכול לעזור, אבל בשביל זה הוא גם צריך להגדיר את הבעיה למטפל, ולרצות לפתור אותה.מה שקובע את המורכבות (כפי שהגדרת), הוא לא אם זה מהבית או לא, אלא עד כמה הפך חוסר השליטה שלו על עצמו במצבי תסכול, להיות חלק ממנו שהפנים ושקשה לו לשנות. אני גם לא בטוח אם תהליך זוגי לא יהיה מוצלח יותר, שכן אם הוא מתפרץ, הרי זה מתסכול של דברים שקוריםביניכם. עדיף, לכן, לדעתי, תהליך זוגי, שבו בחלק מהביקורים הוא יגיע לבדו, ובחלק שניכם (וכנראה גם בחלק מהפעמים גם את לבדך).

בביתי בעיה דומה חמורה מאוד. מעל 20 שנה. בעלי במעמד מקצועי גבוה מאוד ובכל פעם שיש בעיות כגון פקקים, רמזורים אדומים, טעות בדרכים ומצבי לחץ אחרים שלא קשורים אלי הוא מתפרץ בהתקפות עצבים שיכולות להימשך אף 6 שעות. ואז הוא צועק, מקלל, נוסע בטירוף. מסתגר, שותק...מה לא.לא מוכן לפנות טיפול, בעל רקע משפחתי בעייתי, נערץ בתפקידו הנוכחי.עייפתי במיוחד כשאני רואה שביתי בת ה-22 נוטה למצבי חרדה ודיכאון, ולהתפרצויות דומות.כנראה הפתרון בכל זאת, לחשוב על פרידה לתמיד.