טיפול זוגי: פגישות ביחד או בנפרד?

שנינו בסוף שנות ה30, הורים לשניים.
יש הרבה בעיות, נמצאים בטיפול, סהכ יש מגמת שיפור, אבל יש דברים בסיסיים באופי שלו שלא מובנים לי.
היה בחול במשך שבוע לצורך עבודה. שנינו הבענו געגועים וציפיה שיחזור. כשחזר היתה נשיקה קטנה וחיבוק, הביא לי מתנה שמאוד שימחה אותי, משם והלאה אכזבה גדולה. נתתי לו ספייס כשהגיע ולא התנפלתי, אבל מזה יומיים כל נסיון לשיחה, מגע, קירבה ניתקלו בדחיה ונתן לי תחושה שאני נודניקית שמעיקה עליו. סקס לא היה (למרות שמאוד רציתי). אתמול בערב הגדיל ואמר שהוא מצטער שהגיע הביתה כשהייתי בבית, עד כדי כך. קנה לעצמו טלפון חדש ויושב עם אזניות ורואה סדרות, מנותק מהעולם.
הבעיה אצלי? אני לוחצת יותר מדי? זה הגיוני לחזור הביתה אחרי שבוע ולא לרצות שום אינטראקציה עם אשתך? לומר לי דברים מזלזלים כל כך כמו שחבל שהייתי בבית כשהגיע? אולי הוא בכלל ״זאב בודד״ שלא מתאימה לו זוגיות? הרגעים האלה גורמים לי לתחושה שאני מבזבזת את זמני בטיפול ובכלל, הבן אדם פשוט לא רוצה להיות איתי.
אשמח לשמוע את דעתך.

נוית יקרה,
לפי תאורך את המצב, הייתי אומר לך שכדאי לכם ללכת לטיפול. אבל רגע, אתם כבר בטיפול. יש מגמת שיפור, וזה טוב, אבל אני מבין ממך שיש עדיין מה לשפר עוד. ברור לי שאת מקבלת תחושה, כשזה קורה, שאת מבזבזת את זמנך, אבל כפי שאמרת – יש מגמת שיפור. מה שאומר שכרגע זה תלוי איך מסתכלים על זה. אלא שאני יודע מעט מאד על התהליך שאתם עוברים – לא כמה זמן אתם נמצאים בו, וגם לא מה נקודת המוצא שלכם. ללא כל מידע שכזה הייתי אומר לך שנכון להעלות את כל אלה בטיפול עצמו, שכן אם אתם בידיים טובות – שם זה צריך להאמר. אולי לא בבת אחת, ויודעת מה? – אולי אפילו לא מול בן זוגך, אם יותר קל לך להביע את החששות שלך ואת הקשיים שלך מול המטפל או המטפלת שלכם, ולקבל עידוד, חיזור והכוונה – כאשר פגישה ביחד עלולה להיות נפיצה מדי (תלוי ביחסים שביניכם וביכולת שלכם לקבל ביקורת ולהכיל כעסים). כאשר זה קורה, אני הייתי ממליץ על פגישות בנפרד לזמן מה, כדי ללמוד להכיל, וכדי להכין אפשרות של פגישה ביחד אחר כך, שתהיה פורייה יותר.