חששות מגור יחד: מה מטריד אותך?

שלום
ד"ר אורן,

קוראים לי שירה ואני בת 26. הכרתי בחור בן 28 בסביבות חודש מרץ. שנינו לקראת סיום לימודים באוניברסיטה, ובאי ודאות לגבי השלב הבא בחיינו שלא נדבר על הקורונה שלא תורמת לעיניין ;-)
הקשר בנינו תוך זמן קצר הפך להיות מאוד רציני. שנינו הגענו מוכנים לזוגיות רצינית, והצהרנו על כוונות עתידיות. אנחנו באותו ראש בנוגע להמון תחומים, ומגיעים גם מאותו רקע של לימודים.
שנינו חווינו חווית מגורים עם שותפים, חווינו חוויות זוגיות, עצמאיים, מתפרנסים בכבוד.
בזמן האחרון התחלנו לדבר על לעבור לגור יחד אחרי סיום התואר. הדיבורים הם באוויר אך יש רצון משותף.
הרצון שלי נובע מהסיבה שאני מעוניינת לבנות קשר רציני עם הבחור, ובנוסף גם מכך שאיני רוצה עוד לגור עם שותפים, לבד או לחזור להורים - לגור עם בן זוג זה השלב האידיאלי לדעתי בתקופה שלי בחיים. אני חושבת שאלו גם הסיבות שלו.
ובכל זאת עדיין קיים בי הפחד, שאולי אנחנו מעט זמן יחד, ואולי לגלות דברים פחות טובים כשגרים יחד זה יותר קשה מאשר שלא גרים יחד. (זאת תהיה פעם ראשונה של שנינו במגורים עם בן/בת זוג)
הנטייה שלי היא כן לעשות את המעבר איתו, אבל רוצה מישהו שירגיע ואולי גם יכוון על מה צריך לתאם ציפיות מראש..
הבחור הוא פרטנר לשיחה ובטוחה שהוא יזרום איתי על כל שיחה שאעלה.

תודה מראש!
שירה

שירה יקרה,
זה נכון. יש סיכון שכאשר תעברו לגור ביחד, תגלי דברים חדשים שאולי לא היית מוכנים להם קודם, או שאולי הוא יגלה דברים חדשים שלא היה מודע להם קודם.אבל זה נכון גם בהכנות לחתונה עם כל הלחצים הקשורים בה, וזה נכון גם לאחר הלידה של הילד הראשון, וזה נכון כאשר התנאים ישתנו ואחד מכם יאבד עבודה או ייאלץ להחליף תחום מקצועי או מקום עבודה, ועוד ועוד.והייתי יכול להסתפק בזה כתשובה, כי נדמה לי שהמשמעות מובנת מאליה.אבל את אומרת את הדבר הנכון – 'אנחנו צריכים לדבר על זה'. נכון! – דברו על זה.אני רק לא מבין מה לא ברור בתאום הציפיות: מה מפחיד אותך? מה בדיוק לא ברור? – מי יזרוק את הפח? מי ירחץ כלים? מי יבשל? מי יהיה אחראי על הכביסה? – משהו מפחיד אותך שם, ואני לא בטוח מה. אשמח אם תהיי יותר מפורשת.

שלום
ד"ר,

מה מפחיד אותי? זאת שאלה טובה..
אולי זה שמעבר דירה עם בן זוג הוא משהו רציני ומשמעותי מבחינתי..
זה אומר מבחינתי שזה בן זוג להשקעה לטווח ארוך, שזאת מחויבות שהייתי רוצה שתהיה מפה והלאה להמשך החיים, שזה חתונה משפחה ילדים..
קצת מלחיץ, בהתבסס על זה שאנחנו מכירים מעט זמן ובוחרים צעד כל כך משמעותי..
צעד שלא בחרתי עם בן זוג קודם שהייתי איתו שנים.
בוודאות אני מרגישה שבן הזוג הנוכחי שונה, ושהקשר שלנו שונה במובן חיובי, אך עדיין קיים הפחד שזה לא יצליח.. כי מאוד הייתי רוצה שכן יצליח..
שלא אמצא את עצמי מפרקת דירה, מפזרת ציוד, אלא שאדע שעל כל מכשול נתגבר

יש לי הרבה ציפיות, והפחד הוא שהן לא יתממשו כנראה

שירה יקרה,
הפחד הזה הוא בריא ונורמלי. כי אם זה לא יעבוד – זה סוג של עימות שלך איתו, כאפשרות אחת, אם תחליטי שזה לא מתאים לך ותרצי להיפרד, או אולי להיפך, כי את תרצי להישאר והוא לא – וגם זה מפחיד. מנגד – זו הדרך היחידה לבדוק את זה. את רק שואלת את עצמך אם זה לא מוקדם מדי, ואם לא כדאי "לאסוף עוד אינפורמציה". אולי כן. כי אם תדעי יותר, אולי תחסכי זמן בלצאת מהקשר הזה לפני מגורים משותפים – כי לצאת ממשהו שאת בתוכו עלול לקחת יותר זמן. מצד שני, אם זה אתם בסדר ביחד, אז תחסכי זמן דווקא בכניסה מוקדמת לחיים משותפים.במילים אחרות – אי שם בין לבין קיים האופטימום שאומר מתי כדאי לעלות רמה בבדיקה (כלומר, חיים משותפים), כי גם לזה יש מחיר. אני חושב שבאיזה שהוא מקום את לא סומכת מספיק על האינטואיציה או ההבנה שלך, ואולי חוששת שהרגש שלך אולי מוליך אותך שולל. אולי כי הוא גורם לך להקדים, בגלל מה שאת מרגישה כלפיו או אולי בגלל שאת מודאגת בגלל הזמן החולף, ואולי כי החרדות שלך וההיסוסים שלך גורמים לך לאחר מדי בהחלטה.אין דרך ודאית לדעת. מה שאולי הכי נכון הוא להתבונן פנימה, עם כל חוסר הביטחון הטבעי שיש בעניין הזה, ולשאול את עצמך אם את נוטה יותר לתעוזה שנובעת מעודף ביטחון בתהליכי קבלת ההחלטות שלך, או לעודף זהירות שנובעת מחוסר ביטחון בעצמך, ולנסות לאזן את זה במה שמהופך לזה. לא לגמרי מהופך לזה, אבל במידה שאת חושבת, רציונלית ככל שאפשר, שתהיה האיזון לעצמך, כפי שאת מכירה את עצמך.

תודה רבה!

מכל הלב :)