חשד בתוך זוגיות - מה אפשר לעשות?

אחרי כ 30 שנות נשואים, חיה לאישתי קשר עם אחר.זה היה לפני מספר שנים אבל מאז אני לא מלציח לחזור להאמין בה.כל דבר קטן שנראה לי חשוד, מיד גורם לי לחשוב היא שוב מרמה אותי.אין מחזירים את האמון ואת הזוגיות שהייתה?

אחד יקר,
זו שאלה מורכבת. בוא וננסה לפתוח את העניין הזה לרגע. אתה כותב שכל דבר קטן נרא לך חשוד. אני מניח שרוב הדברים מוכיחים את עצמם כחשד שווא, אבל גם שדברים אחרים נשארים לא ברורים מבחינתך. כך או כך, אני גם מניח שעד היום לא היתה לך ראייה ברורה שאכן משהו נוסף קרה.מה לדעתך היא יכולה לעשות כדי שתאמין ותבטח בה, וכדי שהזוגיות תחזור להיות מה שהיתה?

האמת שהיא עושה הכל בכדי להרגיע אותי.הבעיה היא אצלי בראש, שאני לא מצליח לשחרר.פוסט טראומה אמרנו?מהמקרה ההוא למדתי שאף פעם אתה לא יכול לדעת מה יש לאחדם אחר בין האוזניים.

אחד יקר,
מה שאומר לי אולי שאתה מחפש "כללים" על מנת להבין את העולם. שזה בסדר. כי כולנו מחפשים כללים – כי הם עוזרים לנו להבין מהר יותר מה אנחנו אמורים לעשות, ובמקרה של זוגיות – זה כדי לשמור עליה, כדי שתהיה לנו טובה יותר, כדי שתהיה טובה מספיק לבן או לבת הזוג שלנו, וכדי לקדם אותה. יצירת כללים מתופעות שאנחנו רואים, ומהתנהלות חברתית של העולם שסובב אותנו, עוזרת לנו לפעול מהר יותר – ובעיקר אם האינטואיציות שלנו לא מספיק מהירות. אז הכללים, הקוגניטיביים, יכולים לעזור לנו במקום זה. וכאשר אתה פגוע (פוסט-טראומה אמרת), התחושה שיש כללים עוזרת. העניין הוא שאם גם כך אתה סומך יותר בהתנהלות החברתית והבין-אישית שלך על כללים מאשר על תגובה אינטואיטיבית מהירה וגמישה שלך, מה שקורה הוא (וכנראה זה מה שקרה לך) שקיבלת תחושה חזקה שהכללים שלפיהם התנהלת הפסיקו לעבוד. כשזה קורה בבת אחת זה מתסכל, מתיש, ובעיקר מבלבל, כי אתה צריך לחפש כללים חדשים. וכנראה שאין לך, כי אחד הכללים שנשארו לך בעקבות הבגידה שלה הוא "אני לא יכול לדעת מה יש לאחרים בין האוזניים". במילים אחרות – תחושה חזקה של חוסר ודאות, ויותר מזה – שלא משנה מה תעשה, אף פעם לא תדע מה צפוי לקרות.הגמישות המחשבתית שיכולה לעזור לך היא: 'מה שלא יהיה, אני אדע להתמודד עם זה. אז נכון שיש חוסר ודאות, ולכל ארוע אפשרי יש אין ודאות, או 'כן יקרה' או 'לא יקרה', אלא הסתברות כלשהי, שאולי זה יקרה, ועם התפלגות מסויימת סביבו. ושכך העולם מתנהל, ומה שלא יהיה או יקרה, אני אדע להסתדר עם זה'. ואתה לא יודע להסתדר עם זה.היתרון של דרך המחשבה הזו, שלך, השמרנית יותר ('אני יודע איך העולםצריךלהתנהל, וזה מה שאני מצפה ממנו'), היא שהיא נותנת שקט. כל עוד הכל תקין. החיסרון שלה – הקושי להתמודד כאשר משהו קורה.אם אתה מרגיש שיש לך באמת קושי משמעותי בהתמודדות עם מצבך הקיים, כפי שאתה חי אותו עכשיו, ושהוא מפריע לשקט הנפשי שלך וגם עלול ואולי כבר מזיק ליחסים הזוגיים, אולי שווה ללכת לטיפול. שקט נפשי הוא דבר חשוב, הן לך והן לכל בני משפחתך. אני לא ממעיט כלל בערך או באשמה או בהשפעה של מה שהיא עשתה – אבל העובדה שהיא יצרה קשר עם אחר אומרת משהו גם על העדר השקט הנפשי שלה. הצורך שלה בהבנה של המניעים שלה למעשה הזה, לפחות בינה לבינה, וההשלמה שלה עם ההחלטה שלה להישאר אתך ולעזור לך להיות שלם עם המשך הקשר איתה, גם הם לא תהליך פשוט, ויתכן שגם היא צריכה, או היתה צריכה, סיוע מקצועי. כך או כך, מצבים שכאלה יכולים להתנהל טוב יותר בסיוע מקצועי, כי גילוי בגידה הוא מהפך וטלטלות רגשיות לא פשוטים. יתכן שעשיתם זאת, ויתכן שלא, אבל העובדה היא, ואתה מגדיר זאת נכון – שאתה עדיין בפוסט טראומה. אולי גם היא, אגב, ולפעמים מעצם הטלטלה הנובעת מהידיעה שעשיתי משהו שאני לא מאמינה בו, מוסרית, או מהפגיעה בבן שלי, או מהחרדה הנובעת מעצם הגילוי עצמו. לכן, סיוע מקצועי, ביחד או בנפרד, יכול להועיל לכם.