חיים משותפים: טיפים והתמודדות

היי, אני יוצאת עם הבן זוג שלי כשנתיים , אני בת 30 והוא בן 29.
הבן זוג שלי תמיד היה קשור למשפחה שלי ובמיוחד לאמא שלו עוד מההתחלה אבל זה התחזק לי יותר כשהיינו עכשיו בחופשה משותפת באילת עם אמא שלו ואח שלו, הרגשתי רוב החופשה כנספחת , הוא היה צמוד אליהם כל הזמן ותמיד עשינו רק מה שהם רוצים לעשות גם אם הוא שאל אותי לפני מה בא לי לעשות ובסוף עשינו בכלל משהו אחר כאילו שדעתי לא חשובה לו.
אמא שלו מפנקת אותו ברמות ונוח לו מאוד בבית שזה דבר שמקשה עליו לעזוב ולעבור לגור איתי, למרות שהוא טוען שהוא לא מפחד לעזוב אבל תמיד אומר לי לחכות. יש גם את עיניין המשפחה שלי שהוא לא כל כך רוצה לבוא אליי למרות שהורי מקסימים ואוהבים אותו מאוד, זה תמיד מסע שיכנועים וגם אם הוא בא הוא בורח לאחר שעתיים , זה משהו שמפריע לי מאוד כי אני אצלו כל הזמן והוא תמיד טוען שהוא מתבייש ולא מרגיש בנוח .. אבל אנחנו כבר שנתיים ביחד מתי הוא ירגיש בנוח עם אנשים אחרים חוץ מהמשפחה שלו ??.
אני מפחדת שאני מבזבזת את הזמן שלי כי אני רוצה כבר להתקדם בזוגיות הזאת , לעבור לגור יחד ולהתחתן. אני לא יודעת איך לגרום לו לנתק את חבל הטבור ולהתחיל חיים משותפים איתי כי ככה כי אפשר להמשיך .

נוי יקרה,
נראה לי שלאחר שהוא יעבור את התהליך, ותגורו ביחד, זה יהיה קל יותר. לפחות בהמשך. יתכן שבהתחלה יילך עוד הרבה לבקר אצל המשפחה שלו, כי עדיין ירגיש שם "בבית" יותר מאשר איתך. זה יהיה לו תהליך לא פשוט, מהמקום שבו הוא נמצא. וכדי להגיע לעצמאות ולבניית "משפחה" חדשה גם עבורו, הוא יצטרך להתרגל לחיות אחרת, להיות עצמאי יותר, כלומר, לא לצפות שאת תמלאי את המקום של אמא שלו, כי את לא. אולי רק חלקית, כלומר, במובן הזה שאני מניח שתצטרכו להתחלק בנקיונות/כביסה/בישולים/כלים/אשפה ועוד. כלומר, הוא יצטרך להתרגל לקחת חלקים על עצמו שהוא לא רגיל עכשיו, וביחד איתך למלא לפחות את החלק הזה של אמא שלו.אולי גם להיות כזה שיוזם יותר ובא עם רעיונות משל עצמו, שכרגע אולי נוח לו יותר שיש מי שמחליט עבורו, כפי שתארת את הטיול המשותף.ככל שתבחרו מקום רחוק יותר, כך יהיה לך קל יותר לעשות החלטות משותפות, כאשר העניינים יתנהלו הרבה יותר כשהם ביניכם בלבד.והשיקול הכלכלי – כמובן שתהיינה לכם יותר הוצאות. האם זה עלה ביניכם? ואם כן, האם זהו תרוץ מתמשך שלא לקחת סיכונים ולגור ביחד, שלא לדבר על אי הנוחות שאולי ירגיש בה בהתחלה, או שזו סיבה אמיתית שאת נוטה שלא לרצות לקבל אותה, כי את רוצה כבר להתקדם בקשר הזוגי שלכם, ולהיות בטוחה שיש לכם עתיד משותף.אני רוצה לומר שהתהליך, בתחילתו, עלול להיות לא פשוט. את צריכה להתנהל עם הרבה סבלנות, באיפוק ועם הרבה חוכמה, כדי להצליח לשחרר את הקשר המשפחתי שהתפתח למה שהוא מעבר למה שמקובל בגילכם, חוט אחר חוט.הייתם בחופשה משפחתית משותפת. יופי. כל עוד אתם לא גרים ביחד, יש לכם אולי יותר כסף להשקיע בזוגיות – אז צאו יותר לחופשות כזוג, או לטיולים חד יומיים לבד או עם קבוצות (טיולים קצרים או ארוכים), שם תוכלו לקבל עוד החלטות ביחד, שהן רק שלכם, וללמוד איך הזוגיות שלכם מתנהגת כאשר אתם לא אצלו בבית או אצלך בבית.