זמן החלמה אחרי פרידה

שלום
התייעצתי איתך בעבר לגבי מערכת היחסים עם בעלי (פיצול אישיות, ייעוץ רוחני וכו').החלטתי, בסופו של דבר, לא ללכת לייעוץ רוחני. הודעתי לו שאנחנו נפרדים כי הרגשתי שאני לא מוכנה להיות עם מישהו שמתלבט לגבי, לא בטוח שהוא רוצה להיות איתי, דורש ממני דברים שלא מתאימים לי (לצרף מישהי למין, למשל). מישהו שבגד בי, ולא היה מוכן להתאמץ ולחזור אלי, למרות שהצהיר שזה מה שהוא רוצה. הרגשתי שלמרות ההצהרות הוא לא מחזר אחרי, לא מתאמץ וממשיך להפגין את האמביוולנטיות שלו כלפי.הייתה תקופה שבה נורא השתדלתי (בערך 5 חודשים); לא התפרצתי, קיבלתי אותו, ניסיתי להתקרב ולהבין, לא האשמתי אותו (יחסית) למרות הבגידה, הסכמתי ללכת לקראתו, אבל הוא, כהגדרתך, היה בדרך החוצה. זה לא היה מוחלט מצידו כי הוא כן התלבט וקצת נבהל וניסה להתקרב כשדיברתי על פרדה (וחזר והתרחק בכל פעם שחזרנו "לשגרה"), אבל בשורה התחתונה הראש שלו היה במקום אחר. בגלל הזמן היחסית ארוך וההתנהגות שלו הוא פשוט נמאס עלי. הרגשתי שאני לא יכולה לספוג את ההתנהגות הזאת. יש גבול לכוחות שלי ולכן החלטתי לחתוך. נראה לי שבצורה לא מודעת הוא ניסה להמאיס את עצמו עלי, כך שאני אחליט להיפרד. הוא לא רצה להיות "הרע" בסיפור. בהתחלה דיברתי על גירושין אבל אז החלטתי להיפרד, בעיקר בגלל שאין לי כרגע כוח להתמודד עם הרבנות, מכירת הבית וכו'. הוא עדיין גר כאן רוב השבוע, אבל אני עשיתי שינוי בראש. משתדלת לא לחשוב עליו, לא לחשוב מה הוא עושה, עם מי הוא נמצא ובעיקר חושבת על עצמי ואפילו מנסה לפנטז על גברים אחרים (דבר שבכלל לא העסיק אותי קודם).אני אודה לך מאוד אם תתן לי "טיפים" לגבי המשך הדרך:1. איך להיפרד בקלות2. איך לעזור לילדות לעבור את התקופה בשלום3. מה לעשות עם עצמי - מחשבות, התנהגות וכו'התרשמתי מאוד מהתשובה על ניווט הסירה ולקחתי ממנה כמה עצות מועילות. אשמח לקבל גם עצות שמתאימות למקרה שלי.תודה על העזרה הרבה והטובה

אני יקרה,
פרידה פיזית יכולה להועיל. הדרך הטובה ביותר היא שייקח זמן קצר למציאת מקום מגורים חלופי, ושיעשה את זה במסגרת הזמן הזו. ללא פרידה פיזית, יהיו לכם תנודות שונות ואחרות, ונסיונות סחיטה רגשיים. לכן פרידה חשובה.הדבר שיעזור הכי הרבה לילדות הוא שיחה איתו, שבה תגיעו להסכמה משותפת לגבי סידור הילדות, ולגבי שיחה עם הילדות שבה תבהירו את המחוייבות של שניכם אליהן. ככל שתהיו חזית אחידה מגובשת יותר בשיחות איתן, כך הן לא תצטרכנה להחליט מי הרע ומי הטוב, כי לא משנה מי הרע ומי הטוב, הן תהיינה קרועות. מכאן הנזק האפשרי. אם תהיו ברורים כלפיהן וכלפי ההסדרים, ואם תגבו זה את זו בהורות, יהיה להן קל יותר. ואם יש ספק – קחו אותן ליעוץ פסיכולוגי לילדים.לגבי עצמך – תני לעצמך זמן החלמה. הרשי לעצמך לפנטז, הרשי לעצמך לחלום, הרשי לעצמך להתנסות (אם כי זה יגיע קצת מאוחר יותר), והרשי לעצמך להיות קצת מבולבלת, כי זה חדש, כי היחסים ביניכם השתבשו ואת צריכה לבחון את דרכך, וכי את צריכה לחשוב גם על עצמאות כלכלית, ועל גיבוי, ועל כל איך מדברים עם הילדות, ועוד דברים מדברים שונים. תרשי לעצמך להיות חלשה, מדי פעם. אחרי הכל, את בת תמותה ככולנו.