זוגיות: חוסר משיכה וטראומה מהעבר

שלום.
כיום אני בת 20 ויוצאת עם בחור שהכרתי עוד בגיל 15.הוא חולה במחלת ניוון שרירים תורשתית cmt במצב קל יחסית.הסובבים אותי מאוד לא מפרגנים לי על זה שאני יוצאת איתו.אני לא מאוהבת בו ולא נמשכת אליו במשך כל חמש השנים שאנחנו יחד. העניין הוא שהוא מאוהב בי עד מעל הראש. הוא תמיד דואג לי ותמיד עוזר לי בכל דבר שאני צריכה. תמיד שם בשבילי ולא חשוב במה מדובר אם זה כסף שחסר לי אם זה לקחת אותי למקומות שאין לי איך להגיע. הוא יעשה בשבילי כל דבר. עד כמה עצוב שזה נשמע, אני מאוד צריכה גבר כזה יש לי המון חסכים מהילדות, שנים בהן הייתי רעבה כי לא היה אוכל במקרר, אבא שקרן ולא אכפתי שיודע שאין אוכל במקרר, יש לו כסף בכיס, הוא רואה שאמא שלי מתחננת שיתן לה כסף לאוכל לשבת והוא משקר במצח נחושה שאין לו ואחר כך הולך לבזבז על בירה עם חברים. אני צריכה מישהו שאני אוכל לסמוך עליו ולדעת שהוא שם בשבילי. ואני מפחדת שאם אני אפרד ממנו (כי הכל חוץ מעניין הנתינה אומר להפרד ממנו) אני בחיים לא אמצא מישהו כזה. אני רואה היום במלא גברים העתק מדוייק של אבא שלי. זה מפחיד אותי עד כדי כך, שאני מוכנה לחיות עם מישהו חולה שאני לא אוהבת ולא נמשכת אליו בשביל זה. אני לא יודעת מה לעשות.

תהיות יקרה,
את לא מאוהבת בו ולא נמשכת אליו. אני חושב שזו נקודת המפתח, ולא מה שה"סובבים" אומרים. אלא שאין לך אמון באנשים, ובודאי שלא בגברים, בעיקר, כמה שאני מבין ממך, בעקבות הנסיון הרע שלך עם אביך, ואת מחפשת לכן מישהו שיאהב אותך, ולא מישהו שאת תאהבי.את לא תהיי הראשונה וגם לא האחרונה שעושה זאת. השאלה היא לא אם להשתמש בזה כקרטוריון לבחירה, אלא עד כמה קוטבי הניגוד בין העדר המשיכה שלך אליו לצורך שהוא יאהב אותך. ככל שהוא קיצוני יותר, כך הזוגיות תעבוד פחות. כרגע, את נותנת לאביך לנהל את הזוגיות שלך. הוא נטע בך חוסר אמון בגברים, הוא נטע בך חוסר ביטחון ביכולת שלך למצוא גבר שיהיה לא רק ראוי לאהבתך אלא גם יאהב אותך, וגורם לך לבחור בזוגיות "בטוחה", לכאורה, אבל לא כזו שתהיי מרוצה ממנה.את רואה ב"מלא גברים" את אביך. אבל כבר בביטוי הזה שלך את אומרת שיש אחרים, ואם תחפשי טוב תמצאי מהם גם מישהו שתוכלי להיות מאוהבת בו. יהיו כשלונות בדרך, כי זה מה שקורה לכולם (כמעט...). תפתחי את עצמך ותהיי עצמאית יותר (כרגע את רק בתחילת דרכך כבוגרת, ותעברי עוד שינויים רבים), ותתנסי יותר, ועם זה יגיע גם יותר ביטחון עצמי. תדעי בעוד שלוש-ארבע שנים הרבה יותר טוב מה את שווה. ואם תרגישי בעוד שנה-שנתיים, לאחר שתתחילי להבין לאיזה כיוון אישי ומקצועי את הולכת, שהביטחון שלך עדיין טעון עבודה, לכי לטיפול. אם תצטרכי אותו, אולי אז זה יהיה הזמן המתאים לעבודה, שתשחרר אותך ממה שאת צריכה להשתחרר, ולתת לך את הביטחון הראוי לך.