התמודדות עם קושי בזוגיות

שלום,
אני ובעלי בבעיה קשה, מאז ילדתי את ביתי (בת 7 חודשים) אני מרגישה שהוא מיותר, אני ממש לא רוצה בחברתו כל דבר שהוא עושה מעצבן אותי, ואני לא סומכת עליו בשום נושא, אנימרגישה כאילו עשיתי ממש טעות שהתחתנתי איתו.בזמן ההריון לא קיבלתי ממנו תמיכה אף שהיא לי הריון בסיכון, ואני מרגישה שאני פשןט עדין כועסת עליו ולא מצליחה להשתחרר מזה.מה עושים?

רויטל יקרה,
שאלי את עצמך אם את מקצינה את התגובות שלך כלפיו, ולפעמים גם שלא בצדק? עושה רושם כזה, לפי המשפט האחרון שלך. רצוי שתשפטי אותו לפי מעשיו בהווה, ולא לפי מעשיו קודם, גם אם לא היו תקינים. ועל מעשיו בהווה לא כתבת, אלא רק על הכעסים שלך ועל התגובות שלך כלפיו.אם זה המצב, עשי לעצמך הרבה "חושבים". אני לא בטוח שאת רוצה לעזוב אותו, למרות שאת "מרגישה שעשית טעות שהתחתנת איתו". לא היית כותבת כאן, לו הייתיודעתשאת רוצה להיפרד ממנו. חפשי נקודות טובות בו, נסי להישען עליהם כדי ליצור איתו דיאלוג ולקבל ממנו סיוע במה שהוא טוב בו, ובמה שהוא רוצה לסייע. היעזרי בו, כשאת צריכה, ובתנאי אחד, רויטל, שלא תעשי זאת מתוך רוע והשפלה, אלא במקומות שבהם את צריכה עזרה. זה יהיה המבחן שלך. עם זה תנסי להמשיך הלאה, ולתת לעצמך זמן לסמוך עליו מחדש.

תודה רבה על התגובה,אני אשתדל, סה"כ לפעמים אניח מסתכלת הצד ורואה כמה שהוא משתדל לעשות דברים ומקסים עם הילדה.ואני בשניה שהוא מפספס משהו או עושה דבר שהוא לא בסדר כועסת עליו. אני הרבה מרגישה שהוא כמו ילד שצריך להתייחס אליו בעדינות ולהסביר כל דבר ולי אין את הסבלנות..באתי מבית שהאבא עזר מאוד לאמא, אבא שהיה מתקן דברים בונה דברים מלמד אותנו הרבה ובנוסף מכין ארוחות ערבועוזר בימי הניקיונות, בחיים לא שמעתי את אמא שלי מסיברה לו כל דבר, הוא פשוט היה רואה שצריך לעשות והיה עושה, וזה מתסכל אותי שאין לי את הזוגיות הזו.קיבלתי את דבריך ואני אנסה ליישם את זה השבוע נראה איך יהיתודה