התמודדות עם לחץ זוגי

הסיפור שלי מורכב אך מוכר לרבים.אני רווק בן 31 שטרם מרגיש מספיק בשל למערכת יחסים זוגית. אין לי כרגע בחיים שום אהבה.יש לי הורים אוהבים ודואגים (בעיקר דואגים) שמאוד מודאגים ממני עכב כך.יותר מזה, דודתי היחידה, שאני אוהב ומעריך אותה מאוד, די מאמללת אותי בכך שהיא רוצה מאוד לעזור לי למצוא אהבה, אך במסגרת התהליך הזה היא די נכנסת לי לנשמה, יורדת לחיי ואני לא מצליח (למרות שאני מבקש לא פעם) להפסיק את זה.היא גרושה וכעת חיה עם אהבה חדשה ורואה שליחות גדולה בניסיונה הרב לעזור לי למרות שלא ביקשתי - לא ממנה ולא מהורי.אין שיחת טלפון איתה שלא מתעסקת במצב של מיגננה שלי נגד מטר השאלות המעצבנות של "למה אין חדש?" "למה אתה לא יוצא להכיר?" "למה אתה לא מחפש באתר היכרות כזה או אחר?" "למה אתה לא יוצא לשיט פנויים פנויות?" וכו', ואני צריך כל פעם לכבות את השריפות האלה, שעולות לי בהרבה בריאות. לפי דעתה והשקפת עולמה מצבי "אינו נורמטיבי" מבחינה חברתית, כי אני נוטה יותר לבלות בביתי מאשר לחפש כל הזמן לצאת ולבלות ולעשות חיים וכאלה דברים. אני נהנה בקצב שלי עם המעט חברים שיש לי, יוצא לסרטים, בתי קפה וכו', אבל אני בטח ובטח לא מחפש את ה"לבד" ולא מייחל לזה כמו שהיא חושבת.זו משפחה עם הרבה "פולניות" בדם וזה בעיה גדולה מבחינתי.אין לי כוחות לכל השאלות וההצקות הטורדניות של כולם סביבי על מתי תהיה לי חברה ומתי אתחתן וכו' וכ'ו. די זה נמאס.איך מתמודדים עם זה לפני שהשפיות תלך ולא תשוב עוד....?

חיים יקר,
קל להבין אותך. זה מלחיץ כשמנסים להביא אותך בכוח למקום שאליו אתה רוצה ממילא להגיע, וכשאתה מבין שבקצב שלך עדיף לך מאשר בקצב שמריצים אותך מסביב. העניין עם דודתך הוא קשה עוד יותר, מכיוון שהיא, כגרושה, חיה בעולם של פנויים פנויות, גם אם יש לה חבר היום, ובשל הנסיון הרב שלה, הסטנדרטים שלה שונים משלך. את זה קשה לה לראות. במחזור השני של החיים, אנשים בדרך כלל עצמאיים יותר, נפתחים יותר, לא פעם גם מיניים יותר ונבוכים פחות, ולכן גם גלויים יותר. ולפעמים קשה להם לקלוט שאנשים אחרים רואים את העולם מנקודת מבט אחרת.אם תוכל, תפוס אותה לשיחה שקטה, פנים אל פנים או בטלפון – אם תרגיש יותר בנוח כך, ותסביר לה שבשבילך זה מחזור ראשון ולא שני, המקצב שלך בגיל הזה ובמידת הנסיון שלך והצרכים שלך מתאים לך. אתה לא יכול ולא נוח לך עם המקצב שלה, כי אתם בשלב שונה במחזור החיים, וגם כי אתה אתה ולא היא. אמור לה שאתה מוכן לשמוע לעצותיה באשר למקומות מפגש אפשריים, אבל בתנאי אחד, והוא שלא תצטרך לתת לה דין וחשבון על מה אתה עושה ומה אינך עושה. תבטיח לה שאם יהיו לך שאלות, תשאל אותה, ואם לא, שתצטרך להבין שכך מתאים לך יותר. תסביר לה בעדינות שאם זה לא מתאים לה, לא תהיה לך ברירה אלא לשמור מרחק, כדי להמנע מהצורך להצטדק, שכן אם אתה מרגיש צורך להצטדק ולהתרחק, משמע שמה שהיא אומרת לך מרגיש לך כמו ביקורת, למרות שאתה משוכנע ברצון הטוב שלה. לפיכך, אם היא רוצה לעזור, שתסמוך עליך שאתה עושה זאת בקצב הנכון מבחינתך, גם אם זה לא נכון מבחינתה.במילים אחרות, חיים: היה אסרטיבי. בעדינות, אבל בתקיפות. כך מתמודדים עם זה ועם דברים אחרים בחיים.