התמודדות עם חוסר רצון בקשר

שלום רב,
אני בת 38 גרושה כשנה וחצי +3, בעלת בטחון עצמי, מצליחה, נראית טוב מושכת ומחוזרת. לפני כחודשיים הכרתי גבר בגילי גרוש כשנה וחצי + 2. החיבור היה מיידי, נפשי ופיזי. בשבועיים הראשונים הכל זרם נהדר, שיחות ארוכות ובעלות עומק וקצת מגע אינטימי שהלך ונבנה. יחד עם זה הוא ציין שקשה לו להתחייב, הוא מאוד רוצה זוגיות חדשה אבל הדברים צריכים להתנהל באיטיות. נתתי לו זמן אני לא מציקה ולא חונקת, אבל אני זאת שבעיקר יוזמת את המפגשים, חייבת לציין שהוא שמח בכל פעם שאני מתקשרת וכשאנו נפגשים אנחנו מאוד נהנים. אני מודה שקצת מפריע לי שאני היוזמת העיקרית והייתה לנו שיחה קצרה בנושא שבסופה אמר "אל תיהיי רעה, אני אשתדל" . לפני שבועיים שכבנו פעם ראשונה, היה נפלא לשנינו ולא רצינו שהלילה ייגמר. למחרת הוא סימס כמה מילות חיבה ומאז כלום... אני מתקשרת הוא לא עונה... אני מסמסת אין תשובה - כאילו נעלם מעל פני האדמה... לפני יומיים סימס משהו לקוני ומאז כלום... קשה לי מאוד להבין את ההתנהלות שלו, גם אין כל-כך עם מי לדבר כי הוא לא עונה... המסרים שלו מבולבלים כשאנחנו ביחד הוא פורח, אוהב, מכבד, משתף, עדין, נעים כמעט מושלם ואז משום מקום באה התרחקות פתאומית כזאת... אני לא רוצה לוותר עליו כל-כך מהר כי באמת קרה פה משהו מיוחד בינינו, מצד שני יש לי מלחמות אגו של "מי שלא רוצה לא צריך..."מה לעשות..?

דינה יקרה,
זה בכלל לא עניין של אגו. באמת, מי שלא רוצה לא צריך. אלא שאת לא בטוחה שהוא לא רוצה. מעבר ללטלפן אליו (לטלפן, לא מסרונים!), ולהשאיר לו הודעה קולית אם הוא לא עונה, אין לך מה לעשות. אם עוד לא עשית זאת, נסי, השאירי הודעה נחמדה ונטולת אגו, ואם לא, תביני שזה מה שיש.ואם תיפגשו בכל זאת, ואני מניח שיהיה נחמד, התחילי שיחה, עוד לפני המיטה, ותשאלי אותו מה קרה. אם יש לו הסבר סביר, תגידי, ללא פגיעה, אלא באופן ענייני, שהוא מצא חן בעינייך, אבל גם שאת לא מחפשת קשר מזדמן. ולכן שאם הוא רוצה להמשיך את הקשר איתך, זה צריך להיות מלווה בתקשורת שוטפת, ושהעלמות ממש לא עושה לך את זה.

שלום
ד"ר אורן,ראשית תודה על התגובה,ניסיתי להתקשר הוא היה בממתינה, חיכיתי שעה התקשרתי שוב והוא לא ענה...למחרת התקשרתי ועדיין הוא לא עונה... נשמתי עמוק... חיכיתי יומיים התקשרתי שוב-אין תשובה... לא השארתי הודעה כי אני מרגישה עלבון צורם ולא רציתי לשדר מצוקה...אתמול (4 ימים מאותו סמס לקוני) שלחתי סמס והצעתי להיפגש, עדיין מתעלם, כרגע אני מרגישה בעיקר כעס על ההתעלמות לא ברור לי מה קרה? אם קרה? ואני מרגישה בעיקר צורך בהוצאת קיטור וקבלת תשובות לכאן ולכאן. האם יש טעם בהשארת הודעה? או שאני צריכה להבין את המסר ולהגיד שלום...?שוב,תודה

דינה יקרה,
עושה רושם אם כך, שיש לך קלפים אבל אין לך שולחן. אם כך, עזבי. אם הוא לא יבוא בעצמו אם תרוץ יוצא מהכלל, אז הוא פשוט לא רוצה. עכשיו את יודעת.אלא שנותרה הפגיעה, וזה כואב. למרבה המזל, היא לא הספיקה להיות מאד עמוקה – כי הקשר עדיין לא הספיק להעמיק. מה שנשאר אצלך זו התקווה שלא התממשה, והעלבון שהוא אפילו לא חזר אליך. ואני חושב שאולי הפגיעה הקשה יותר היא לא רק האכזבה, כי הוא מצא חן בעינייך (טוב, גם...), אלא העובדה שלא הצלחת לקרוא אותו. זה מבאס, זה מתסכל, זה מוריד את הבטחון לדייט הבא שלך עם הגבר הבא. וזה נכון. אבל זה לא קשור אליך. זה אומר שחלק מהגברים הם כך, שכאשר משהו לא מוצא חן בעיניהם, הם לא תמיד מספיק גברים לומר זאת במפורש. ובינינו, גם חלק מהנשים לא מספיק נשים כדי להיות גלויות לגמרי כאשר הגבר שפגשו לא עושה להן את זה מספיק...במילים אחרות, כשתגיעי הנה, קראי את המכתב הזה שוב, ותביני שזה פשוט קורה. צריך ללמוד לפתח עור של פיל, לא על מנת שלא להכיר, אלא דווקא כן על מנת להכיר, רק לא להיפגע אחר-כך יותר מדי.