התמודדות עם בן זוג לא סולח

שלום רב,
אני בת 25 וחצי ובן זוגי בן 28 בעוד מס' שבועות.מאז שהתחלנו לצאת אני לא הייתי מספיר ישרה אתו.שיקרתי לו....בפעם הראשונה ששיקרתי לו זה היה מתוך זה שהתביישתי להתוודות במשהו .הוא שאלת אותי עם היו לי יחסים אנטימים עם מישהו ואני שקרתי לו וכמו שאומרים לשקר אין רגלים בסוף ובסוף הוא סלח לי כי באמת זה בא מתוך זה שהתביישתי בזה ופחדתי לאבד אותו.בפעם השנייה כשזה קרה זה היה לפני מס' שבועות מאז הוא לא סולח לי ואני לא יודעת מה עליי לעשות.אני פשוט מיואשת מהמצב.אני באותו יום ישבתי בפייסבוק והיתכתבתי עם חברה שלי ועם ידיד שלי.ואז אותה חברה התקשרה אליי ובזמן שדיברתי איתה הוא היתקשר כי הוא ראה שאני מתכתבת איתו לאחר שסיימתי לדבר עם חברתי חזרתי אליו ואז הוא שאל אותי מה אני עושה אמרתי לו סתם יושבת בפייסבוק והוא שאל את זה רק כידי לבדוק אותי.מס' דקות לפני שחזרתי אליו(לחבר שלי) הפסקתי להתכתב איתו(עם הידיד) .ואז בשיחה שלי עם החבר שלי הוא זרק לי בטח מתכתבת עם גברים אבל כיוון שבאותו זמן כבר לא התכתבתי וכל ההתכתבות בנינו הייתה כל כך שולית שאני מטימטומי אמרתי לו שאני לא מתכתבת עם אף אחד.ואחרי שנפל לי האסימון שהוא בטח ראה את הכל פשוט המשכתי לשקר כי חשבתי אולי הוא לא ראה ואז אני יצאה כאילו ששיקרתי לו שאחרי שהבנתי לא הייתה דרך חזרה.סיימנו לדבר והוא שלח לי בהודעה "את תשלמי על השקר הזה,נדבר בערב בבית"משהו בסגנון.מאותו יום הוא לא מוכן לסלוח לי על השקר הוא אומר סלחתי מספיק.אמרתי לו שאני מצטערת ושזה היה סתם ובגלל שזה היה כל כך שולי וסתמי ששכחתי בכלל על השיחה הזאת.אמרתי לו שעוד אפשר שאולי ננסה לבנות ולשקם את האמון שנסדק בנינו והוא אמר לי אין סיכוי.עליי לציין שאנחנו רק 7 חודשים ביחד והיינו גרים גם ביחד ואני לפני כמעט 3 שבועות חזרתי לבית הוריי בגלל המריבה הזאת.הוא אמר לי גם שאני מחוקה מבחינתו.מה עליי לעשות???יש לנו סיכויי???

מ יקרה,
עושה רושם שהחיים שלך איתו היו חיים בפחד. אולי בגלל הקינאה שלו, ואולי בגלל התגובות הקשות שלו על כל חטא שלך, ובעיקר על שקרים, שבינינו? – הם נובעים בעיקר מחולשה שלך, ולא מתוך כוונה רעה. האם את באמת רוצה בן זוג שאי אפשר לדבר איתו ולהסביר לו כראוי מה קרה ומה לא קרה? שתרגישי איתו טוב מספיק ובטוחה מספיק כך שתוכלי לחשוף בפניו גם חולשות שיש לך לפעמים? חשבי על זה היטב. אני יודע שהיו לך ציפיות ותקוות, ושזו אכזבה גדולה. אבל חשבי היטב שוב על היחסים שלכם, ואם את רוצה שכך ייראו היחסים שלך עם בן זוגך לחיים.אגב, קצת מבולבל ביחס למכתבך. מצד אחד, הבנתי שנפרדתם (הוא אומר שאין סיכוי, ואת אומרת שאתם כבר לא גרים ביחד), ומצד שני את עדיין קוראת לו "בן זוגי". האם אתם עדיין מדברים? מתראים? בני זוג מרחוק? קצת מקרוב? או שאת מנסה להכחיש את הפרידה? אולי זו עוד נקודה למחשבה, שאני לא יודע לאן היא תיקח אותך כי לא כל כך הבנתי מה קורה. אבל אולי כדאי שתחשבי עוד על הפיסקה הראשונה שכתבתי. יתכן שהיא תתן לך יותר כוח בהתמודדות. אני מקווה שכך.