התמודדות עם אכזבות בזוגיות

שלום,
יש לי בעיה, רקע: אני בת 21 וגם כך בן זוגי, יוצאים יחד 4 שנים, כל אחד גר אצל הוריו..אז ככה:היחסים ביננו בסדר, אנחנו "אוהבים"זה ברור לנו שאנחנו לא דלוקים אחד על השני אלה זו אהבה שגרתית, אנחנו מסתדרים בדרך כלל , הכל שקט, הוא אומר לי "אוהב אותך" וגם אני אומרת כך, אנחנו רגילים אחד לשני ויחסי המין בסדר גמור, כל זאת עד ...עד שמגיע משהו שמעצבן / פוגע בו, ברגע שמשהו כזה קורה אני מעדיפה לברוח , הוא מתחיל להרוס לי את החיים פשוט, הוא מביא אותי למצב שפשוט לא בא לי לדבר אלא רק להגיד "כן, כן" רק שישתוק...אף אחד לא יבין "איך" הוא עושה את זה, אבל אני כבר מכירה את התסמינים כשמשהו כזה מתקרב, הוא נעשה קר, לא אוהב בכלל, לא מראה שהוא איכפתי, כאילו השטן נכנס בו, אני אולי "שונאת אותו" כשמתחילים הריבים, ואז...כעבור כמה זמן מהריב שזה בדרך כלל אחרי כמה שעות, אנחנו משלימים , בדרך כלל אני מתנצלת כאשר אני בכלל לא מסכימה פשוט אני לא רוצה לריב, ואז האהבה חוזרת, והכל טוב, ואוהבים ומפנקים, ואז שוב אולי יש ריב ואולי הכל חוזר, בקיצור, אני לא יודעת מה לעשות...האם זה בסדר?תודה על התשובה...

נורית יקרה,
הרי זה לא מוצא חן בעינייך, ולכן זה לא "בסדר". זה לא אומר שאת לא אוהבת אותו ושהוא לא אוהב אותך, וזה גם לא אומר שהזוגיות ביניכם לא תוכל להאריך שנים. לפי תאורך מה שזה כן אומר הוא שישנם מצבים שבהם הוא נשבר, לא יודע איך לעכל את האכזבה/פגיעה או מה שקורה לו, ומוציא את זה עליך. זה הדבר שאינו תקין, ואינו צריך לקרות. וזה הדבר שגם שובר אותך, בכל פעם מחדש, משאיר בך צלקת, ובסופו של דבר עלול להביא אותך למצב שבו תמאסי בזוגיות הזו.יכול להיות שגם את לא יודעת לנהוג בו כשהוא כזה, ולהרגיע אותו. אלא שבכל מקרה, כדאי שתלמדו להתמודד עם זה. אתם בגיל גבולי, להערכתי, ליעוץ זוגי, כי זו זוגיות ראשונה ואתם צעירים עדיין. מצד שני, אם אתם מרגישים שפרט לעניין זה הזוגיות שלכם טובה ויציבה, אז אולי אתם כן בשלים מספיק לעשות זאת, ולקבל כלים טובים יותר להתמודדות במצבים כאלה.

קודם כל תודה רבה, התשובה שלך הייתה עניינית, ואני יודעת שאולי זה לא שאלה רלוונטית אלייך, אבל בגלל מחסור במשאבים אולי אתה תוכל לייעץ איך בדיוק אני מביאה אותו למצב שהוא נרגע לפני שהוא שופך עליי את כל העצבים ואנחנו שוב מגיעים למצב ה"באסה"..תודה רבה

נורית יקרה,
הדרך לעשות זאת היא לדבר איתו על מה שקורה לו כאשר הכל בסדר, ואפשר לדבר על זה בנחת, וללא סערת רגשות (שלו, בעיקר), ולבחון איתו מה את צריכה לעשות כאשר הוא נכנס למצב רוח. האם להתרחק? ואיך לעשות זאת כך שלא יחשוב שזה משהו נגדו? וכדומה. אני לא יודע מה היכולות שלו לקבל את זה כך, ומהן אלו שלך לדבר איתו על כך ללא כעסים, אלא עניינית, ולכן קשה לי להעריך עד כמה זה יעבוד. אלה הם דברים שהרבה יותר קל ליישם בעזרת צד שלישי מקצועי.