התלבטות בזוגיות: חוסר אמון וריחוק

היי,אני בת 33 נשואה פלוס שני ילדים.אני ובעלי עברנו תקופה מגעילה של שנה וחצי מריבות ללא כבוד ועוד....זה היה אחת לחודש ,ללא תקשורת, מילים מעליבות...לפעמים נפלתי בפה אך לרוב כבר לא.זה פגע באינטימיות שלנו, בקושי שכבנו, לא רציתי לחזור הביתה, מסיימת בשתיים נשארת באוטו עד ארבע.לא מפסיקה לעשן. והזמן עבר מלכת וקלטתי ששנה וחצי אני ככה לסירוגין. תקופה נעימה ואז בום.ממש הרגשתי שחוויתי התעללות נפשית. הרגשתי כלום. אמרתי לו שאני רוצה להתגרש וזו לא פעם 1 . הוא עירב את הוריו וסיפר להם ושמחתיייייייייי. ההורים שלו כעסו עליו ומאז התנהגותו דיי השתנתה.המילים כבר לא קשות כמו פעם. התקשורת יותר נחמדה. השלמנו בדצמבר ככהמצבי כיום:מרגישה לא נאהבת כמו שאני אמורה להיותשכבנו וגופי נאטם כלפיו נגעלתי שהוא נוגע בי ומנשק אותי....אנחנו לא מתנשקים בכלל ביום יום אולי רק נשיקה קטנה כמו דודים.קשה לי לשכב איתו. אני אמורה לרצותתתתתתתתת אך בורחת מזה ונגעלת.אני לא מרגישה אהובה או נאהבת וגם אני לא מראה או נותנת יחס מאישה לגבר.מרגישה נבולה . רוצה עוד ילד , להתקדם בחיים לקנות אוטו חדש לרכוש בית אך חוששת לעשות זאת איתו כי לא סגורה שזה זה.הוא בן אדם טוב אך מרגיש לי שאולי נגמר?הוא אומר לי שכולם ככה בנישואים. אני לא מאושרת ומפחדת להתגרש.מעציב אותי שאנחנו נפגשים עם חברים ושנינו מדברים איתם צוחקים מחוייכים.............ואחד עם השני בבית אין יותר מידי שיח.מה יעזור? טיפול? לא מאמינה בזה כל כך.יודעת את שווי ערכי בעיניו לא מרגישה אישה יפה .המילים חילחלו יפה מאד.מציינת שאני אישה בעלת שמחת חיים בעלת תואר שני, מקצוע מכובד, נראת טוב.מפחדת לפרק אך מצד שני לא מאושרת. בא לי להשתגע עם בעלי במיטה לחשוק בו וארצה שיגע בי וההפך קורה. גופי מתכווץ ואני אפילו לא מזייפת אלא מראה לו שקשה לי.זה כבר קרה 4 פעמים בחודשיים האחרונים.....

דבר נוסף שמקומם אותי,אולי אני טועה אולי לא אך קשה לי לקבל זאת.לאחר שעברנו את התקופה היותר מידי קשה. מאמינה שיש תוצריים נפשיים למה שקרה.מנסה להתגבר עליהם ולהחלים.אך אם אשב מוךך עכשיו אומר לך שבעלי איש טוב, היום יותר נחמד לי להיות לצידו בבית . מבחינה משפחתית ממש כיף.אך אין לי זוגיות והוא לא מסב לי אושר.ואמרתי לו את זה......ומה שהוא אומר הוא דבר כזה-את בוחרת לחיות חיים כאלה את יכולה לחוות אהבה שוב רק אם תשחררי שוב את הבורג.וקשה לי עם זה כי זו אמירה מאשימה , שהכל תלוי בי ואז יאהב אותי.אני חושבת שאם אני אוהב אותו והוא יסב לי אושר ארצה לגעת בו לחבק אותו ואעריך אותו יותר .....הכוונה אולי כבר אין חיבור , כי גם הוא לא עף עליי.

רומי יקרה,
את בהתלבטות גדולה. חוסר אמון רב בבעלך שמשתקם לאיטו, אבל הנזק... הנזק הנפשי גרם לך לריחוק רב מדי. בעלך רוצה בהמשך הזוגיות הזו. הוא מוכן להשלים עם "פחות טוב", ואת לא. הוא אפילו למד לרסן את הכעסים שלו, ולקבל פרופורציות. אבל אולי הוא עוד לא למד להיות רך ונדיב יותר, והחסר הזה ברומנטיקה מפריע לך להתחבר אליו מחדש.את לא כל כך מאמינה בטיפול, אבל הנה פנית לייעוץ בכל זאת. כאן, זה באמת לא טיפול, אבל פנית לאיש מקצוע כדי להתלבט מה לעשות. קשה לי לומר לך בודאות. אני מבין את הקושי הנפשי שלך ליצור את החיבור האינטימי, ואולי פשוט השמח, איתו. אני לא יכול לומר לך אם תצליחי או לא, כי אני לא מכיר אותך מספיק טוב, וגם לא יודע עד כמה מקום תופסים הכעס מצד אחד וחוסר האמון מצד שני, ואם וכמה מקום עדיין תופסת האהבה, אי שם מתחת לשניהם. אני מכיר מצבים שכאלה, אבל המטענים והיכולות הנפשיות שונות מאדם לאדם. האם שיחות שלך עם מישהו שיוכל להבין ולהכיל, ולכוון, בשילוב עם שיפור נוסף אצלו של נדיבות ושמחת חיים, יכולים להועיל או שאת כבר מעבר לזה? – אני לא יכול לדעת. כנראה שצריך את שני הדברים הללו במקביל כדי שתצליחי. את צריכה לנסות ולהעריך אם יש סיכוי, ואם שווה לעבור תהליך (ואגב, תהליך שכזה, בהיותו שינוי רגשי שיקומי, הוא תהליך 'טיפולי', בין אם תעברי אותו לבד, עם עצמך, או עם איש מקצוע).