התלבטויות בנישואין וגרושים

ד"ר חסון שלום,
לפני הרבה שנים הכרתי בחור. לא ממש התאהבתי בו אבל התחלנו לצאת. הייתי מאוד בודדה- בת יחידה, מעט חברות, משפחה מוזרה - כך שמבחינתי להיות בזוגיות היה (ועדיין) מאסט והוא סיפק את הצורך הזה. אני חייבת לציין שהוא מאוד נאמן וב "ראש זוגי".ההתחלה שלנו לא היתה קלה או חלקה, אבל החיים שלנו נקשרו זה בזו, התחתנו והבאנו ילדים לעולם.הנישואין היו די גרועים בעיני. גם אם את הפרטים השנים טשטשו, הרגשתי שהיחסים האלה מזיקים לי נפשית וגופנית. חשבתי גם שאני לא אוהבת אותו. שאין לזה עתיד. פרידה היא הדבר הכי קשה בעולם מבחינתי - אבל הרגשתי שאין לי ברירה. פשוט ככה.בטיפול זוגי לא התמדנו .התגרשנו לאחר לבטים איומים, וזה הכאיב לשנינו. הוא עדיין אהב אותי באותה תקופה, כך שבמשך כמה שנים אחר כך עוד ניסינו לשקם את הקשר. אבל זה תמיד הרגיש לי מוזר. גם כי חלק מהבעיות שהיו בינינו המשיכו, אבל גם כי הרגשתי שאנחנו תלויים בין לבין. לא נשואים אבל לא גרושים. וזה לא בדיוק גם שחזרנו עשר שנים אחורה לתקופה שיצאנו לפני החתונה...למרות ששנינו מסביבה ליברלית ופתוחה, עוררנו תמיהה ולגלוג בקרב מכרינו המועטים.בסופו של דבר סיימתי את זה. בצורה לא יפה. כאב לשנינו. אבל שוב, הרגשתי שאין לזה עתיד. הרגשה שקשה להסביר באופן רציונלי.עברו כמה שנים, היחסים בינינו, שקיימים רק בגלל הילדים, לא ידידותיים במיוחד. לא מזמן הוא סיפר לי שהוא התחילת לצאת עם מישהי ,ושהוא רוצה להתחתן איתה ולעשות עוד ילדים. אני גם בזוגיות טובה אבל חתונה לא דחופה לי, וגם לא ילדים נוספים.למרות הזמן שעבר, אני מרגישה צביטה מסוימת בלב. לא כי אני רוצה לחזור אליו. אלא אולי כי אני לא סומכת על עצמי שהיה מספיק רע כדי לעזוב או לא מספיק טוב כדי להישאר. מה עושים? איך מתגברים?

ג'ינג'ר יקרה,
את מדברת בעצם על חשבון נפש שאת עושה עם עצמך, ואת לא בטוחה לגבי החלטה שעשית שאין ספק שהיא מרכזית בחייך. למען האמת, גם לא היית בטוחה בהחלטה מרכזית אחרת שבחייך, והיא ההחלטה להתחתן איתו. יתכן מאד שההחלטה ההיא, שלא היית בטוחה איתה, ליוותה אותך מאוחר יותר, ואולי עם הזמן ועם התסכולים הקטנים, עודדה אותך להיפרד ממנו.אנחנו מהמרים בחיים שלנו על הרבה דברים, כולל גם על דברים חשובים ומשמעותיים, כמו נישואים וגרושים. לפעמים ההחלטות הן ברורות וחד משמעיות, ואולי יותר בגירושים מאשר בנישואים, אבל לא תמיד. אנחנו מנחשים ולפעמים לא רע שהדברים ימשיכו כפי שהם כרגע, ואנחנו מקווים שלאחר ההחלטה שלנו, בודאי לקראת חתונה אבל גם לקראת גרושים, שאחר כך יהיה טוב יותר. לפחות לא יותר רע. לפעמים זה עובד, ולפעמים לא.אולי כדאי שתנסי לחשוב על זה כך: האם, במצב הידע של אז, כאשר באמת לא ידעת היכן את תהיי היום, והיכן הוא יהיה היום, אלא רק את מה שידעת אז, עשית את הדבר הנכון? מרבית האנשים לאחר החלטות שכאלה, אם הם כנים עם עצמם, יגידו שבתנאים שבהם הם בחרו, שכוללים גם את התקוות לעתיד, וגם את הרתיעה מההוה, ואת המצב הרגשי שבו הם היו – הם יגידו שכנראה היו עושים את אותו הדבר, גם אם היום הם חושבים שזו היתה טעות. כלומר, כאשר התקוות לא התממשו, לפחות לא במלואן. הדבר היחיד שאת יכולה לומר לעצמך שיכול היה להשתנות הוא לו היית מצליחה לנווט אחרת את השליטה בעולם הרגשי שלך. האם זה היה באמת אפשרי? - קשה באמת לדעת. אחרי הכל, העולם הרגשי הזה התהווה אצלך בתנאים שבהם חיית באותו זמן.גם עכשיו את נמצאת בסטייט אוף מיינד רגשי מסויים, שמקשה עליך. באיזה שהוא מקום את לא לגמרי שלמה עם הזוגיות שלך – אחרת היה צובט לך בלב הרבה פחות, אם בכלל – תלוי עד כמה מאושרת היית. את בסדר, אבל את לא מאושרת. האם זה משהו פנימי שאפשר לעבוד עליו? האם זה רק צרוף מקרים של המציאות, שכאמור, חלקה הימורים, שגם אם ההימור הנכון (כלומר, על מה שהסיכוי להשיג אותו גבוה) – עדיין אין ודאות, ולא תמיד זה מצליח. כלומר, לא תמיד מגיעים לאושר (כמילה "גדולה" מבלי להיכנס לפרטים של מה בדיוק זה אומר, ובמקרה שלך בעיקר לגבייך).אם את לא יודעת איך לשמוח מספיק בפרטים הקטנים של החיים, כך שהם יהפכו אותך לדינמית יותר ושמחה יותר, אז אולי כדאי ללכת לזמן מה לטיפול, כדי לקבל טוב יותר את עצמך, את קבלת ההחלטות שלך, את החיים שלך, ואולי גם איך ליזום שינויים שיעשו לך טוב – לא בהכרח בזוגיות, אלא אולי בצד המקצועי, המשפחתי או החברתי.