התייחסות טובה: קישורים להתכתבויות קודמות

היי. אני לא בטוחה אם יש עצה שניתן לתת במקרה כזה. אבל אולי תהיה תובנה שתסייע.כתבתי כאן כמה פעמים על הקשר שלי. בקצרה מאוד- אני בת 33, הוא בן 34, שנתיים יחד. הקשר התחיל עם הרבה מהמורות, כל הזמן היינו בסדר, ואז הוא היה "מתנתק" ממני לתקופה (שלפעמים הייתה שבועות) התבטא בריחוק וחוסר תקשורת. בנוסף ,התקשה להתחייב ולהתקדם בקשר. הייתי משתגעת. ניסיתי להבין, לדובב, לעבוד על עצמי במקביל. ופעם אחת, כעבור שנה, כבר סיימתי את הקשר. אחרי חודש החלטנו לחזור בעקבות הפצרות מצידו, עברנו לגור יחד, הקשר עבר קפיצה משמעותית ואנחנו גרים יחד כבר שנה. הנתקים המשיכו גם כשגרנו יחד וזה פשוט היה הורס לנו את הקשר והוא התקשה להפסיק את זה למרות שבאמת רצה. והכרחתי אותו שנלך לטיפול זוגי.הטיפול עזר מאוד, נמשך 3 חודשים שסוף סוף הרגשתי שדברים באמת זזים. התקשורת השתפרה, לא היה צורך בנתקים. הוא החליט לפתע להפסיק את הטיפול למרות התנגדותי וכחודשיים אחרי שסיימנו אותו הגיע עוד פעם נתק והפעם פשוט נשברתי. הרגשתי שעבדתי כל כך קשה, יותר מדיי קשה, וכבר שנתיים אני שמה הרבה מהצרכים שלי בצד ומנסה שנמצא את עמק השווה. בזמן הטיפול הזוגי הרגשתי שאני סוף סוף נחה. שדברים זורמים בנחת, שאין צורך בנתקים, בדרמות. התקשורת השתפרה פלאים. אני רוצה קשר יציב ורגוע וכל הזמן יש דרמות, עליות וירידות חדות. והנה פתאום חזרנו לזה. ושאולי הגיע הזמן להכיר בזה שזה לא בעלי לעתיד כמו שתמיד חשבתי. יש בו המון דברים שאני אוהבת. אבל זה פשוט קשה מדיי. הוא רואה את המצב והציע שנחזור לטיפול הזוגי (היינו צריכים להגיע לקרשים כדי שיבין שזה מה שצריך), כל דבר כדי שנעלה חזרה על המסלול ואני פשוט לא יודעת אם אני כבר מסוגלת. מצד שני קשה לי לוותר. וכבר שבוע וחצי שאני מרגישה בדיכאון. לא יודעת מה לעשות. החלטתי לחזור לטיפול פרטני שיתחיל עוד כמה ימים ובינתיים מרגישה אבודה. מפרקים? מוצאים את הכוחות לנסות שוב? יש טעם בכלל? יש לו הרבה רצון אבל אולי פשוט אין יכולת? מה עם הצרכים שלי? לא מגיע לי לנוח קצת? עשינו דרך מטורפת יחד והוא באמת התקדם המון, אבל בשבילי זה פשוט מרגיש מעט מדיי.הזמנו חופשה לחגוג את השנתיים שלנו לעוד שבוע וחצי ואני לא מצליחה להביא את עצמי לבטל אותה. לא מסוגלת לזוז מילימטר לכאן ולכאן. לא יודעת כבר מה לעשות.המצב מאוד ברור וגלוי לשנינו. אנחנו משוחחים על כך המון וברור לנו שצריך זמן ולא לעשות החלטות פזיזות.מניחה שאין הרבה מה להגיד במצב זה חוץ מלתמוך בזה שאני חוזרת לטיפול. אבל אולי אני צריכה לשמוע משהו... כלשהו...אשמח לדעה או עצה כלשהי...תודה

אאא יקרה,
אם את באמת רוצה התייחסות טובה ומתאימה, אנא צרי לי קישורים להתכתבויות קודמות שלנו (לחיצה על כותרת ההודעה בעזרת כפתור ימני ופתיחת חלון חדש, והעתקה של כתובת האתר - url), ואם זה קשה לך - לפחות את התאריך, הכותרת והכינוי שבו השתמשת בהתכתבויות הקודמות שלנו).אחרי הכל, מדובר בשיחות חוזרות על אותו עניין, ואם את רוצה תשובה רצינית - ככל שאדע מה היה ואיך היה בעבר, ומה כתבתי בעבר ומה השתנה או לא השתנה מאד, כך אוכל לעזור לך טוב יותר. ונדמה לי שזה מה שאת רוצה.

http://www.starmed.co.il/forum-93/page-2#axzz4q1n1knGLהיי תודהצירפתי כאן את העמוד של ההודעה הקודמת, היא "פערים ברצונות"http://www.starmed.co.il/forum-93/page-8#axzz4q1n1knGLזאת הייתה לפניה, "משבר בזוגיות".

אאא יקרה,
את צודקת, וקשה לי לעשות הרבה מעבר לתמיכה בטיפול שאת מתחילה או מתחילה מחדש בעוד כמה ימים. קל להבין שקשה לך, כי עם כל הטלטלות האלו, אחד הדברים שנפגעים הכי קשה הוא הביטחון הן ביכולת שלך להחליט נכון, והן ביכולת שלך למצוא בן זוג מוצלח, שלא לדבר על למצוא בן זוג מוצלח "בזמן". זה מאד קשה, ומאד מערער.מנגד, עומד גם עוד שיקול - והוא הקשר הנוכחי, והיכולת שלך להתמיד בו. של שניכם, בעצם. יש בו הרבה דברים טובים מאד, אבל יש בו דברים שמחרפנים אותך. בעיקר הפגיעות שלו, ואולי הצורך שלו שדברים ייעשו בדרכו - כאן אני לא יודע מספיק כדי לומר מה מתוך הדברים האלו מעורר אצלו את הדרמות. שניהם קשורים לחוסר ביטחון ביחסים שיש לו איתך, ואולי עם בנות זוג בכלל (כלומר, זה לא חייב להיות משהו אישי בך, אלא עם מישהי שהוא אמור להיות שותף שלה לחיים). לו היה לך ביטחון מלא שתמיד, גם לאחר דרמות והתנתקויות, הוא ימשיך לרצות להיות איתך - האם היית יכולה להתמודד עם הדרמות טוב יותר? - אני מניח שאולי כן. הקאטש הוא שאם זה היה כך, והיית מתמודדת עם זה טוב יותר, אז אולי הוא היה צריך להעצמים את הדרמות עוד יותר כדי שיהיה לך קשה יותר, ושתביני שזו דרמה אמיתית. כך שאולי תמיד, בין אם תלמדי להתמודד עם זה ובין אם לא, שיווי המשקל מבחינתו יתקיים רק כשאת תרגישי את הדרמה בעוצמה. זו אפשרות. ולכן הדרך הטובה להתמודד עם זה היא להמשיך את הטיפול הזוגי, ולהמשיך לקבל כלים, שניכם, של תקשורת בריאה יותר.

תודה על התשובההסיבה לדרמות ידועה לי ולו. יש לו בעיה להתחייב, הוא מודע לכך. אני הקשר הזוגי הראשון שלו בגיל מבוגר יחסית ובעצם הפערים בנינו כה גדולים כי אני הגעתי לקשר הזה אחרי שנתיים טיפול וכמה קשרים מאחוריי, הוא הגיע לזה אחרי שהתמודד כמה שנים עם סוג של דיכאון ובעצם היה "מנותק" מהעולם. הוא הצליח לצאת מזה וכמה שנים אחרי הכרתי אותו. בקשר שלנו למד מה זה להיות בזוגיות. הבנו בטיפול הזוגי שיש לו פחד ענקי להיפגע מהקשר ולכן כל פעם שאנחנו מתקרבים ומתחזקים, או אחרי ריבים או שנפגע ממני, הוא בורח למקום של הנתק. אולי גם כדי "לבחון" אותי אם עדיין אהיה שם אחרי, וגם סוג של הגנה עצמית, רצון לחזור למקום הבודד ודרך ההתמודדות המוכרת וההרסנית.אנחנו מדברים על הכל. נוצר כאן מעגל של הרס. הוא מפחד להיפגע מהקשר ובעצם יוצר מנגנון התמודדות שהורס ופוצע את הקשר.הכל מובן וידוע ועל השולחן. אני מבינה הכל. פשוט כבר מרגישה מיואשת. לא יודעת אם יש לי כוחות להתמודד יותר. אנחנו אוהבים מאוד ומבינים היטב שיש רק שני תרחישים- או שאנחנו משנסים מותניים ומנסים לפתוח דף חדש (מה שלדעתי הוא מעדיף) או שנפרדים (מה שאני לרגעים מעדיפה).כרגע כל יום אני חושבת משהו אחר. כבר לא יודעת מה לעשות. לוותר. לנסות. בקיצור...בלאגן

אאא יקרה,
יתכן מאד שהסיבה לדרמה אינה רק הבעיה להתחייב, אלא המשמעות של המחוייבות הזו, והצורך בבדיקה חוזרת ונשנית של "איך ייראו החיים שלי אם אתחייב", והבדיקה הזו היא שיוצרת את הדרמה. האם תהיה לי אמירה לאחר שנתחתן ויהיו לנו ילדים? האם האמירה שלי והאופן שבו "אני אנווט" כשארצה יהיו מספיק דומיננטיים?זו בדיקה מורכבת, ואולי לא רק בדיקה, אלא "סימון טריטוריה" ומאבק מודע או לא מודע על התנאים של הזוגיות שלכם.