התאהבות או אהבה? מה עושים?

היי ד"ר אורן,
קודם כל רציתי להגיד תודה. קראתי כמה הודעות בפורום, וניכר כי המילים שלך תורמות ונוגעות באנשים.אז תודה על ההשקעה.

הסיפור שלי הוא כזה:
חוויתי לפני כשנתיים פרידה מבן זוג. הוא היה בן הזוג הראשון שלי, אז עצם היותו ראשון השאיר בי חותם, אך במבט לאחור איני כל כך בטוחה עד כמה היה חבר במלוא מובן המילה.
אסביר. הייתי חיילת באותה תקופה, והיינו נפגשים פעם בשבועיים למעט זמן. הקשר התנהל לרוב בהתכתבויות. לא היו הקרבות, לא היו שיחות עמוקות, לא היו התלבטויות. נהנו יחד. הוא גרם לי להרגיש מיוחדת, יפה, חכמה. נהנתי מתשומת הלב. התאהבתי, אך האם אהבתי? לא בטוחה.
נפרדנו כי הוא טס לטיול של חצי שנה, והרציונל אמר להפרד. במהלך הטיול הוא יצר קשר רק בהתכתבויות, לעיתים רחוקות. נפגשתי מזה מאוד. כל הביטחון שהרגשתי איתו התערער. הגעגוע גבר, הרגשות יצאו משליטה, התלות שלי בו גדלה, ורק דמיינתי את הרגע שיחזור ותחזור לי ההרגשה הטובה שהרגשתי איתו. מולו, הראתי בצורה מאוד מכוערת את חוסר הביטחון שנוצר בי, ורבנו הרבה. רבנו כל כך עד שכשחזר לא היה ניתן כבר לתקן. אחרי שניסינו לחזור לקשר, הפער היה גדול מדי, והקשר התנתק.
אחרי חצי שנה של התחזקות מהצד שלי. של הבנת הסיטואציה שחוויתי. של השלמה. של חיזוק עצמי. הבנתי את כל הטעויות שלי, שהתנהגתי לא בסדר, ואני מקווה שבפעם הבאה אשתפר ואהב את עצמי יותר כך שלא אהיה תלויה באף אדם.
יצרתי איתו קשר, הסברתי לו על התהליך שעברתי, הוא שמח בשבילי אך שם זה נגמר.
הקשר חודש שוב השנה. אנחנו לומדים באותה אוניברסיטה, ואני רואה אותו יחסית הרבה (צירוף מקרים מוזר כל פעם מחדש). כל פעם שאני נתקלת בו במקרה, אנחנו מחייכים וממשיכים, והלב שלי נצבט. למרות שאני יודעת שהכל לטובה ובזכותו למדתי הרבה על עצמי, אני מרגישה פספוס, שבמו ידי הרסתי משהו שיכל להיות טוב, כי הייתי ילדה קטנה. היום יש לו כבר מישהי חדשה, ואני רוצה לשמוח בשבילו, אך זה קשה עם הידיעה שעדיין בעצמי לא המשכתי הלאה.
איך משחררים?
אני לא רוצה לחשוב יותר על מה היה אם. לא רוצה לדמיין את היום שבו הוא יתחרט וירצה לחדש את הקשר. זה מבזבז לי אנרגיות חיוניות...אשמח לשמוע מה דעתך.

מיטל יקרה,
תודה!אני חושב שהגדרת זאת נכון: התאהבת, ולא בטוח שאהבת. אם אנסה להרחיב קצת את מה שהרגשת באשר ליחסים שביניכם - התחלת לראות איתו עתיד משותף, וחלמת על זוגיות טובה. אבל עדיין לא היית איתו מספיק זמן ביחד, כדי להיות בטוחה ברגשות שלך. להיפרד בזמן שכזה, זה אכן זמן רגיש, כי כל תנועה ותנודה ברגשות שליליים, כמו כעסים, כמו חוסר ביטחון, כמו פגיעה שנפגעת בבטחון העצמי שלך כתוצאה ממעשים או ממחדלים שלו, מהווים נפח גדול מהרגשות, מאשר זה היה אילו הנפח של הביחד הקודם שלכם, ושל הבטחון שלך בו, היה באמת רב יותר. חוסר הביטחון שלך יצא לידי ביטוי באופן שלילי כלפיו, וזה גם השפיע על חוסר הביטחון שלו בך, ובכך שהוא באמת רוצה להיות איתך כבת זוג לחיים, אבל גם הדהד בך עצמך. כי כשאת לא אוהבת את עצמך ואת האופן שבו את מגיבה, ואת משייכת את זה למה שהוא עושה, ואולי גם למה שהוא, קשה לך לבטוח בו. קשה לך גם לבטוח בך בנוכחותו. אלה הם הדברים שלמדת. לכן, כשאת רואה אותו, את מחייכת - כי היה משהו טוב, ואם היה משהו טוב זה נותן חיזוק לתחושה שיש דברים כאלה בעולם. וזה צובט בלב, כי זו היתה החמצה. לכאורה את היית יכולה להיות אותה מישהי, אבל לפעמים זה באמת עניין של תזמון. היית יכולה להיות אותה מישהי, לולא היה נוסע לחצי שנה כאשר הקשר ביניכם לא התבסס עדיין, והיית יכולה להיות אותה מישהי, לו הייתם נפגשים לאחר שחזר. ואולי לא היה לך אכפת יותר מדי, לו היית פוגשת איש צעיר אחר שהיית מאוהבת בו היום. ומכיוון שאי הידיעה וחוסר הודאות הם כל כך גדולים בעניינים שכאלה, אולי בכלל, אם הוא היה נשאר כאן, למענך, והייתם מתאהבים, אז הייתם מגלים לאחר זמן מה שאתם ממש, אבל ממש לא מסתדרים, והייתם נפרדים היום כשאת עם כאב לב גדול. אז אולי עדיף מה שקרה... :) רוצה לומר: את לא יכולה באמת לדעת. לכן, אם נסכם את הכל - אז כן, זה מבזבז לך אנרגיות חיוניות.