הריונית: מה לעשות?

בוקר טובראשית כל- ברכות על האתרשנית- הסיפור שלי הוא קצת ארוך ואנסה מאוד לקצר ולספר על קצה המזלג את הנקודות החשובות והמרכזיות:לפני שלוש וחצי שנים הכרתי בחור יצאנו שנה והיינו אמורים להתחתןאימו ומשפחתו הנרחבת ביטלה את החתונה כמה שעות לפני החתונה לאחר שטבלתי במקווה ולמחרת הייתי אמורה להתחתן, לא עזרו תחנוניי שלא יעשו לי את זה והחתונה אכן בוטלה ונאלצתי לבטל את המוזמנים ביום החתונה בבוקרלאחר 4 ימים הבחור חזר אליי ביקש סליחה, הסליחה התקבלה מבחינתי אומנם מצד משפחתי נלחמתי שיסלחו לו וגם הם סלחו הבינו שהלחץ נבע ממשפחתוולאחר ארבעה חודשים שלא דיבר עם משפחתו עמדנו מתחת לחופה ואכן התחתנו, גרנו במשך שנה אצל הורי ואח"כ רכשנו דירה במשכנתאמהחתונה שמשפחתו הגיעה הוא החל לדבר איתם ולהיות בקשר טוב רק אני לא, וכל הזמן שהוא הלך שזה היה הרבה פעמים בשבוע מאוד הייתי כועסת ורבה איתו כי ידעתי שהם מנפחים לו את הראש בסיפוריםבכל מקרה ניסיתי כמה פעמים ליצור קשר ולפתוח דף חדש איתם ונעניתי בשלילה, הסיבה שביטלו לנו את החתונה זה בעקבות ריב מאוד גדול שפרץ ביננו כשלושה ימים לפני החתונה שאני מעריכה שנבע מלחץ לפחות מבחינתי, בכל מקרה המצב היום בלתי נסבל, אני לא מדברת עם משפחתו כבר כמה שנים, אני בהריון ראשון חודש שביעי, ואני בדיכאון הוא מתעלם ממני כמה שהוא יכול, הנטל של עבודות הבית נופל רק עליי הוא לא עוזר בכלום, מתעלם ממצבי החדש, חי את חייו, אנו ישנים באותה המיטה, אין לנו חיי זוגיות, ושום חיים בכלל, אנחנו בקושי מחליפים מילה מתעלמים מקיומו אחד של השני למרות שלי זה מאוד קשה והוא נראה מסתדר עם זה בסדר, אנחנו הולכים לייעוץ זוגי (היינו כעשרה מפגשים) כלום לא נראה לי משתפר, הוא כמו ילד קטן, כל היום מחשב אינטרנט, דייג וכו' רק בשבילי אין לו זמן, אני קורסת תחת העניין ולא יכולה להמשיך יותר במצב הזה ניסיתי איתו הכל אפילו "הענשתי אותו" כלומר לקחתי את האוטו, לקחתי את המודם של המחשב שלא יהיה אינטרנט ושום דבר לא עוזר הוא יסתכל על התקרה ולא ישב לידי לראות סרט או לשאול לשלומימה לעשות???

אנחנו בני 28 ונשואים שנתיים ומכירים שלוש וחצי שנים

הריונית יקרה,
דילגתי בטעות... צר לי... :)אני יכול להיות שיפוטי ונחרץ, ולומר לך לקחת את המזוודות, המזונות והילד שבדרך (שאת לא יכולה להשאיר מאחור ממילא), וללכת. אלא שממילא לא סיפרת את כל הסיפור, וממילא אני לא בטוח שהאמת בגירסאות משפתו של בן-זוגך נראית כפי שסיפרת. מה עוד שברור שגם את עושה טעויות כאשר את "מענישה" אותו.עם זאת, אני רואה נקודת אור בכך שבעלך הצליח בשלב מסויים לעמוד כנגד משפחתו ולבחור בך, לכאורה זה אומר שיש לו סיכוי (להגיע להחלטות עצמאיות), אלא שיכולת זו שלו, נעלמה מאוחר יותר.את שואלת מה לעשות:הקושי שלי במתן עצה במקרה שלך, הוא שחסרים לי יותר מדי נתונים. ברור לי ששניכם עשיתם טעויות, ברור גם שהוא מושפע הרבה יותר מדי, כך זה נראה לפי הסיפור שלך, בכל אופן, מהמשפחה שלו, וברור גם ששניכם צברתם הרבה טינה, וכן שהוא מתנתק ממך כדי שלא יצטרך לגלות אמפתיה, כי אמפתיה בהכרח דורשת לעזור לך כאשר קשה לך.לגבי היעוץ הזוגי – רצוי שתהיה לך הזדמנות, לפחות מדי פעם, להפגש עם היועץ שלכם גם בנפרד. האם זה קיים? האם בעלך שינה במשהו את דעותיו במהלך עשר הפגישות הללו? האם הוא מכיר בכך שהוא מחוייב לעזור לך בשל ההריון שלך, ולעזור לך לאחר הלידה? ואם כל זה לא עובד כראוי, רצוי להתגרש מהיועץ, ולבחור אחר, אלא שיש בזה קאטץ' מסויים, וזה שבעלך יוכל להגיד תמיד שאולי את מחפשת את היועץ שייתן לך את מה שאת מחפשת על חשבונו.יכול להיות שהשבר הראשון היה בגללך, כפי שאת אומרת. אבל גם אם זה כך, היה צריך לתקן את הנזק הזה מזמן, ובאי תיקון הנזק בדרך כלל שני צדדים אשמים.משפחתו של בן זוגך מתייחסת אליו כאל ילד קטן, אז מדוע שהוא לא יתנהג כך? הם יודעים טוב יותר ממנו מה טוב עבורו, אז מדוע שלא יישאר תלוי בהם? נדמה לי שזה הכיוון שצריך להתמקד בו – לסייע ולעודד בו כל הליכה לעצמאות, בעזרת חיזוקים חיוביים. אם לא תצרי אוירה שבה הוא ירגיש שטוב לו בזוגיות, הוא יעדיף לצאת ממנה. ושוב אני חוזר ואומר את מה שאמרתי כבר במכתבים אחרים – אני מקבל פניה ממך, ומדבר איתך ולא איתו, לפיכך אני יכול להדריך רק אותך, ולא אותו.

תודה רבה לך!דבר נוסףאכן ניסיתי מס' הזדמנויות ליצור קשר איתם שלא צלח, ולכן נשברתי מלנסות יותר בכללהוא תמיד מגונן עליהם גם אם בוודאות מי שצודקת זו אני, לכל הדיעות.חייבת לציין שבמקצת יש שיפור אך עדיין ממש מעט מאוד וגם לא ביוזמתו אבל כשאני מבקשת קצת עזרה או אומרת לו מה צריך לעשות הוא עושה לא כל כך מרצון כי אם מהכרח אבל מבצע, ולכן אתה חושב שאני צריכה לתת צאנס למטפלים הזוגיים (יועץ ויועצת בו זמנית)?ולשאלתך, הם לא טיפלו בנו עדיין בנפרד פשוט השעה עוברת מהר ולא מצליחים לסכם אותה ותמיד מגיעים לנושאים חדשים.יש לי תחושה שזה מתקדם בכיוון הנכון אבל נצטרך עוד הרבה זמן שזה באמת יסתדר.(השאלה עד מתי יש לבדוק האם הם מטפלים כמו שצריך- בערך אחרי כמה טיפולים רואים שיפור?)מעודד אותי לשמוע שאתה חושב שיש אור בקצה המנהרה כי באמת לא פעם חשבתי לקום וללכת, אבל נשארתי עקב המחוייבות ועקב כך שתמיד רציתי איכשהו לתת צאנס לנישואים האלו שכאמור נלחמנו בכדי להגיע עד לכאן, והנה הכל מתפרק מול העיניים.רציתי קצת עיצות יותר פרקטיות איך לנהוג? איך לא ל"העניש", מה לעשות לדוג' כאשר כל זמן פנוי הוא יושב מול המחשב ולא איתי?תודה רבה מאוד מאוד!!!

הריונית יקרה,
לגבי הייעוץ – אני מבין שאתם מטופלים על-ידי שני יועצים סימולטנית. עשר פגישות נחשב, בדרך כלל, כהתחלה בלבד. העניין תלוי גם באופי הטיפול ובגישה הטיפולית. יש, למשל, מטפלים שעוסקים בטיפול של זבנג וגמרנו – עד חמש פגישות. אם זה יעיל או לא – תלוי גם באופי היחסים והקשיים.אבל אתן לך עצה פרקטית אחת, שאני יודע שהיא לא תהיה קלה לך, אבל אם תתמסרי לה, היא יכולה לעבוד פלאים. שאלת מה לעשות כאשר הוא יושב ליד המחשב ולא איתך. נסי, במקום להוציא אותו מהעולם שלו, להכנס לשם בעצמך ואיתו. כלומר, שבי איתו ליד המחשב, והכנסי אל העניין שיש לו שם (משחקים, מידע ומה שהוא עושה – פרט למכתבים אישיים, אלא אם הוא יאפשר לך גם את זה). יש לכך השפעה כפולה – האחת, שעולם המחשבים יפסיק להיות עבורו עיר מפלט, וכן, שהוא כבר לא יוכל להעניש אותך על-ידי הליכה למחשב. השניה – שיהיה לכם נושא משותף נוסף, שותפות בתחומי עניין רחבים יותר, ואם תצליחו לתקשר דרך המחשב, יש סיכוי טוב יותר שגם הוא ישתתף איתך יותר ויגלה יותר אמפתיה אלייך ולדברים אחרים הקשורים לעולם שלך.לשם כך תצטרכי להבין במה הוא עוסק במחשב, לשחק איתו במשחקי המחשב, וגם ללמוד חלק מהדברים לבד או מאנשים אחרים, כדי להקטין את פער הידע שביניכם. תוך כדי עשייה משותפת, ניתן יהיה, אני בטוח, גם לדבר על עניינים שלך. אל תראי במחשב אוייב. אם הנושא הזה לא עניין אותך עד כה, זה לא אומר שהוא לא יכול לעניין אותך בכלל, ואף פעם. קחי זאת כאתגר ליכולות שלך.

תודה לך, דר' אורןאני בוודאות יודעת שהוא לא מתכתב באף מקום כי כשהוא במחשב אני נמצאת בסלון איתו פשוט לא נהנית מזמן איתו הוא במחשב ואני לדוג' מבשלת או צופה בטלויזיה וכו'בעניין המטפלים (עקב בעיה כלכלית קלה יחסית) אנחנו הולכים למטפילם של משרה הרווחה כך שהעלות היא יחסית לשוק נמוכה והם יכולים לטפל בנו הרבה חודשים כך לפחות הם אמרו שהתהליך יכול להיות ארוך וממושך.אני עובדת כל היום על המחשב במשרד ולכן קשה לי, אבל אני אשתדל לשבת איתו.אני מאוד מודה לך וכל טוב!!!נ.ב.אם תהיה לי עוד שאלה אני אכנס שוב בעתיד ואם לא ונקווה שלא:) אז תודה לך!!!