הריון פונדקאות: מה כדאי לבדוק?

שלום רב,
אני בת 29.5 עוד מעט ובעלי בן 31, ואנחנו נשואים כמעט שנתיים.אני עובדת מהבית ומנסה לפתח את העסק שפתחתי ממש מעט אחרי החתונה שלנו, ובעלי בנתיים דואג לפרנסת הבית, מה שנותן לי את האפשרות לפתח את העסק.אבל אני, מאז שנישאתי, פתאום התחיל העובר הוירטואלי לבעוט בתוכי ולדרוש את דרכו החוצה. אבל בעלי, לדבריו, "עוד לא מרגיש מוכן". למרות שאנחנו מדברים על זה, והוא אומר לי שהוא עובר תהליך (לכל החברים יש ילדים, ויש כבר שניים עם ילד שני), הוא טוען שאין כל בעיה עם זה, ואפשר "להריץ" ילדים אחד אחרי השני. הסברתי לו שזה לא כל כך פשוט, ולא הכל תלוי בנו, ועדיין יש שעון ביולוגי, כי אנחנו רוצים שלושה ילדים (אני גם רוצה באמצע לשמש כאם פונדקאית לאחותי שכבר לא יכולה ללדת יותר בשל בעיה בריאותית קשה שהתגלתה אצלה, אבל את זה אני עדיין לא מעלה). הוא אומר לי שאפשר "להריץ" ילדים בקצב של שנתיים רווח בין כל ילד, ובסוף להיות עוד לפני כל החבר'ה. עניתי לו שיש פעמים רבות בעיות בכניסה להריון, והוא אמר לי שנעשה בדיקות מיד כשנכנס לדירה החדשה, בעוד חודשיים , כדי שלא נלחץ. אני מתחילה להרגיש כמו מכונת הריון, אם זה יהיה ברווח של כל שנתיים, ואני לא יודעת אם בכלל ארצה את זה ואם יהיה לי קל עם העסק וכזה, ודומה כאילו הוא זה שקובע ומחליט לגבי המשפחה (למרות שהוא זה שהמתין לי שלוש שנים עד שהסכמתי להנשא, ולא לחץ יותר מדי). מה עושים?

התוהה יקרה,
קל להבין את הלחץ שלך, בעיקר כאשר את או-טו-טו שלושים, ויש לנו נטייה לשים משקל רב על העשרות, ובעיקר בגלל הקידומת, שזה עניין שרירותי. אבל כל עוד הוא לא דוחה אותך "לנצח", אלא אתם מסכימים על תאריך יעד קרוב, אז את יכולה לעמוד בזה, כך נדמה לי. גם הוא צריך להתאקלם לרעיון של להיות אבא. ובסך הכל, לפי מה שאני מבין, מדובר בחודשיים בלבד. אם זה המצב, רק ודאי שמדובר בחודשיים, ושלא תהיה דחייה נוספת, ושחררי קצת. למען שניכם.לגבי הרצון שלך להיות אם פונדקאית, בדקי היטב את המצב. כי להריון יכול להיות מחיר בריאותי לא פשוט, וזה, פלוס ילדים קטנים תוך הריון, זה סיפור לא פשוט – אלא אם אחותך תהיה שפחה בביתך ותעזור לך בכל. גם לבן זוגך זה יהיה סיפור לא פשוט, כי את נגזלת ממנו לתקופה נוספת. אמנם אפשר לקיים אינטימיות גם תוך כדי הריון, אבל כשזה לא הריון שלו, עלולה להיות לו בעיה, ובכל מקרה יש תקופות בהריון ובלידה שהן בעייתיות. מה שאני אומר הוא שאולי לא כדאי שתחייבי את עצמך לפני שתעברי את החוויה, ולפני שתשתפי בזה גם את בן זוגך,לאחרהלידה הראשונה.

ד"ר חסון היקר,
בוודאי שהייתי ממתינה אם היה מדובר בחודשיים בלבד. אבל החודשיים הם רק לביצוע הבדיקות שיוכיחו לנו שאין כל בעיה ביולוגית, ואפשר להמתין עם הכניסה להריון, ולא התאריך שמתחילים "לעבוד על זה". כך שאין תאריך יעד מוגדר, וכל ניסיון מבחינתי להציב תאריך כזה נענה בבקשות לתת לו עוד זמן כי הוא עוד לא יודע

התוהה יקרה,
אם הוא לא יודע, לך יש בעיה, כי בלי שהוא יודע גם את לא תדעי, מה עוד שאת לא יודעת כמה זמן הוא מתכוון לא לדעת, כי גם את זה הוא לא יודע.מסיבה כלשהי, שלא אמרת או שאת לא יודעת, יש לו חששות. מן הסתם חששות כאלה מוצדקים תמיד, אבל כנראה שיש גם סיבות טובות להתגבר על החששות הללו, אחרת לא היינו מביאים ילדים לעולם. בזוגיות שלכם, הוא כרגע זה שמחזיק אותך בחוסר ודאות. תצטרכי לדעת לנהל משא ומתן מתוך תקיפות רבה יותר, גם דרך הנסיון להסביר לו את הצרכים שלך. אם זה לא יילך, כדאי אולי להגיע ליעוץ זוגי, כי אחד מכם לא מצליח להבין צרכים מאד מהותיים של השני (ובכוונה אני הופך את זה לאמירה סימטרית, כי איני יודע מה הפחדים שלו). את זה אתם צריכים ללמוד לעשות גם כדי לפתור קונפליקטים מרכזיים שיהיו לכם בהמשך הזוגיות, ותמיד יהיו כאלה.