המתנה כואבת: מה לעשות?

היי,
האקס שלי ואני נפרדנו לפני כשנה וחצי (היינו הראשונים אחד של השנייה) לאחר
מערכת יחסים של 3.5 שנים,ומאז שנינו נשארנו רווקים - מתרכזים בעיקר בקריירה,
בתחביבים האישיים.
הפרידה שלנו הגיעה ממקום די כואב של הרבה האשמות, פינקסנות וחוסר אמון
שקרו בעיקר בחצי שנה האחרונה של הקשר.
למען האמת, לא רציתי להיפרד. וכרגע גם לא רואה אדם אחר מלבדו.
אנחנו מאוד אוהבים אחד את השנייה, אבל הוא ויתר על רעיון הזוגיות - ומכאן
אני מאמינה שגם ויתר עליי. אני לא יודעת אם זו ההגדרה של א-מיניות, אבל לא
מעוניין גם ב-״סטוץ מזדמן״ או שום מערכת יחסים שהיא. מתרכז בעצמו ובעצמו בלבד.
יוצא לנו לדבר אחת לחצי שנה, ומרגיש לי שברגע שהוא רואה שאני זולגת לכיוון ה-comeback
הוא נבהל ונסוג אחורה ״אנחנו במקום אחר, אני לא מוצא עניין בריגושים, לא ממש אכפת לי מאף אחד חוץ מעצמי ומהפיתוח האישי שלי, אל תעלבי - מאוד אכפת לי ממך. אבל אני לא שם״.
אני מרגישה אשמה. לקראת הסוף, היו הרבה הטחות קשות מצידו על התנהגות גועלית שלי לאורך הקשר, חוסר כבוד כלפיו, דיבור רעיל שהוא לא יודע איך הוא הרשה לי בזמנו לדבר אליו ככה. אני לא אומרת שהדברים שהוא הטיח אינם נכונים - כי הוא צודק. אבל רגשות האשם לא עוזבות אותי. משפטים כמו ״מישהו אחר יקבל אותך עכשיו, ככה אחרי שכבר התבגרת ואת לא מתנהגת ככה, זה לא הוגן כלפיי.״
כל זה נאמר לפני שנה וחצי, ואני מאמינה שאלה דברים שנאמרו בכעס מאוד גדול תקופה ארוכה, כי היום השיח איתו מאוד נעים והוא מדבר עליי טובות, ועם זאת - כל פעם שאני קוראת את ההודעות האלה, הלב שלי נמחץ. אני מרגישה בנאדם כל כך רע.
אני לא יודעת איך לשקם מערכת יחסים שבה בן הזוג לשעבר לא מעוניין בזוגיות עם אף אחת. ובטח לא יודעת איך לשקם מערכת יחסים שבה האשמה חזקה ממני.
גילוי נאות - מעולם לא עשיתי איתו את השיחה הזו ישירות. תמיד הרגשתי ״וייבים״ שהוא לא מעוניין ולכן לא לחצתי. אבל מעולם לא אמרתי לו אחת ולתמיד ״אני רוצה לנסות שוב, אני חושבת שזה יהיה נכון לנסות שוב אחרי שנה וחצי של שיח בריא ונעים, אנחנו במקום שזה אפשרי היום״. כי אני מפחדת מדחייה. ואני מפחדת שהכנות הזו תזיק.
מה אפשר לעשות במצב כזה?

מיכל יקרה,
את מתארת את ההמתנה שלך לשינוי אצלו, שעד עכשיו לא קרה. לצערי, היו אצלי בטיפול גברים ונשים, רובם צעירים, במצבים מאד דומים, ואני יכול לדעת גם עד כמה זה קשה להיות במקום הזה, עד כמה זה מאד קשה לצאת מזה, וגם – שבסופו של דבר יוצאים מזה. וכשזה קשה, זה לוקח זמן ועבודה שיקומית.הייתם במערכת יחסים של 3.5 שנים עד לפני שנה וחצי. אני מעריך שאתם במחצית השניה של שנות העשרים שלכם, ואולי קצת קודם. אתם מדברים רק אחת לחצי שנה, וכשאת רוצה לדבר על חזרה, והוא נסוג ונעלם. מה שאומר שדיברתם בערך שלוש פעמים במהלך הזמן הזה. לכן, הייתי לוקח את מה שהוא אומר בערבון מוגבל. את אולי לא יודעת מה הוא באמת עבר בזמן הזה, ולאן הוא לקח את המסקנות והלקחים שלו.האם הוא באמת לא רוצה זוגיות? – לא בטוח. יכול להיות שהוא פשוט מאמין שיהיה לך קל יותר עם התשובה הזו. את צריכה לקחת בחשבון את מה שאת יודעת שבו הוא היה עקבי – וזה שכך או כך – הוא לא רוצה זוגיות איתך. ואין ספק שלו היה אומר לך שהוא מחפש זוגיות אחרת, זה היה לך קשה יותר. כך שהאמירה הזו שלו אכן מקלה עליך, אבל איכשהו גם נותנת לך תקווה שזה ישתנה בעתיד, ואז אולי את תוכלי לחזור אליו.את לוקחת את כל האשמה עליך, אבל צריך שניים לריקוד הזה. כאשר הוא פגיע, כאשר הוא מאד לא אוהב לתקוף בעת ויכוחים, וכאשר הוא מאד לא אוהב להתגונן – דברים שכנראה היו קלים לך יותר, אולי כי את פגיעה יותר ואולי כי קשה לך יותר להתמודד עם אכזבות, ולכן היה לך צורך חזק יותר להיאבק כדי להשיג את מה שאת רוצה – אז גם לו חלק בזה. ממה שאני מבין מרמזים על הדיאלוגים ביניכם וממה שכתבת, כנראה היה לו לא קל לשהות איתך בתוך ויכוחים, והוא לא מצא את עצמו שם. יתכן שהגיע למסקנה שהוא לא יודע להתמודד איתך במערכת יחסים שכזו, וזה החלק שלו. אולי בן זוג אחר שיידע לעשות זאת טוב יותר יתאים לך יותר. את המסקנה הזו, כנראה שהיה לו מאד כואב לקבל. אבל אולי גם זו מסקנה שבסופו של דבר הוא היה מסוגל לומר אותה רק כאשר הוא כבר היה לגמרי שלם איתה. כי בשבילו, גם לומר את זה, זו אולי התמודדות לא פשוטה. אולי דווקא משום שהוא לא רוצה לפגוע בך, ואולי משום שהוא לא רוצה להמשיך ולהתווכח איתך.את אומרת "אנחנו מאד אוהבים אחת את השניה" – וכנראה שמאד אהבתם זה את זה בעבר, אבל אם הוא מוכן רק לדאוג לך מרחוק, והוא נזהר משיחות עומק שמא תנסי לשכנע אותו לחזור, אז זו כבר לא האהבה שאליה את מתכוונת.זה לא אומר שאת לא יכולה להיות גלויה ולשאול אותו באופן גלוי, מה שבטוח. ואולי את גם אפילו צריכה לעשות את זה, כי כרגע את במצב "המתנה", וחבל על הזמן שלך. אבל קחי בחשבון שככל שתלחצי ותנסי לשכנע אותו שכדאי, אז אם הוא לא רוצה – הוא גם ייאלץ לענות לך באופן חריף יותר וסוגר יותר, כדי להפסיק את נסיונות השכנוע שלך. האם תוכלי לנסות ולהיות רגישה לטון שלו, להתגבר על האכזבה ולהימנע מנסיונות שכנוע כאשר הוא מנסה רק לרמוז לך שדי, הוא לא רוצה, כדי להקל עליו? האם זה בסדר להתחשב בו, למענו, גם כאשר הוא לא רוצה? כי אם לא תצליחי, ותגיעו לכך שהוא יצטרך להיות חריף יותר, זה אכן יהיה גם פוגע יותר.ובכל זאת, כנראה שזה לטובתך לעשות זאת, כי אחרת תישארי עוד זמן ב"המתנה". כי אם הוא באמת לא רוצה – אולי מוטב שתשמעי את זה באופן ברור וחד, גם אם כואב. אחרת את עלולה להמתין לו עוד כמה שנים, מתוך המחשבה שאולי בכל זאת. זה עלול לקרות אם הוא יעדיף שלא לפגוע בך, ולא להיות נחרץ וברור, למרות שבאופן מעשי דווקא בזה הוא יפגע בך יותר, כי חבל על הזמן שלך.כך שיתכן ששווה לך לנסות, ולקחת בחשבון שבין אם תדברי איתו ותקבלי תשובה שלילית, ובין אם תחליטי שלא לדבר איתו, כדאי שתלכי לשיחות טיפוליות. גם משום שגם את מבינה שזה יהיה כואב, וגם משום שחשוב שתמשיכי הלאה, למען עתיד טוב יותר מאשר עוד המתנה.