החזקת ילד: טובת הילד מעל הכל

אני בת 21,חיילת משוחררת,ושהייתי בת 17 נכנסתי להריון וילדתי את בני הראשון.אב ילדי לא בתמונה הוא גם לא יודע על הילד כי מסרתי אותו לאימוץ שהיה ממש קטן למשפחה עם ילדים משלהם שהייתה מוכנה לאמץ ילד נוסף מבעיות פוריות,חשוב לציין שהמשפחה שמגדלת את בני חברים של דודים שלי שאני בקשר לא סדיר איתם אך דודים שלי מספרים לי כל הזמן דברים על בני.ההחלטה למסור את בני לאימוץ הייתה החלטה קשה,כואבת,במיוחד שאחרי הלידה נורא נקשרתי לבני אפילו שלא רציתי בכך כי ידעתי שלוקחים לי אותו.לא היה לי באותה תקופה אמצעים לגידול ילד,גרתי רק עם אמי ואחי בן ה6,הייתי תלמידה,הורים גרושים ,ואבי לא בדיוק עוזר בהוצאות כספיות.אני רואה את בני רק בימי הולדתו,הוריו המאמצים לא בעד שאני ייקשר אליו יותר מידי וגם אמי.קשה לי נורא לראות את בני פעם בשנה.הבעיה היא כזאת.כרגע אני בשלב בחיי שבו אני מסודרת היטב,יש לי עבודה קבועה,מרווחה יפה מאוד ובוגרת מספיק.ואני מרגישה שאני רוצה את בני בחזרה.אני לא כל כך יודעת מה לעשות.במיוחד שבמהלך 4 שנים הוריו המאמצים גידלו אותו כבנם ויש מסמכים והכל שמועידים על האימוץ.אני מרגישה שבני כל כך חסר לי ואני לא יכולה יותר.אני גם לא רוצה להכאיב להם כי בכל זאת במשך כמה שנים הם גידלו אותו.אני לא יודעת מה לעשות.אשמח לעצה.

אלינור יקרה,
אני כואב את כאבך, כי העומק הרגשי של מה שאת חווה הוא עוצמתי, ולא פשוט כלל לעמוד בו. אני די משוכנע שאת מכוונת לרגע הזה, של הנכונות והמוכנות לעשות זאת, כבר כמה שנים. אלא שיש כאן כמה שאלות חשובות נוספות. הוריו המאמצים הם רק חלק מהתמונה. החלק המשפטי גם הוא חלק מהתמונה. ועוד יותר חשוב משניהם, וגם מהכאב שלך, הוא טובתו של הילד. יש לו הורים אחרים כבר ארבע שנים. להחליף הורים בגיל ארבע, זה מאד מאד מבלבל, ועלול לגרום לו לאיבוד ביטחון ולאיבוד יכולת התקשרות טובה.אם את מתעקשת, אני מציע לך לקבל קודם כל ייעוץ משפטי, כדי לדעת מה זכאותך, ואם את יכולה בכלל לעשות זאת. אחר-כך, להתייעץ עם פסיכולוג של ילדים, ולהבין את המשמעויות. אני רק חושש שתהליך ממושך כזה יכניס אותך לאובססיות חזקות עוד יותר, שיהיה קשה לך להשתחרר מהן ולהחליט אחרת גם אם נכון יהיה לנהוג אחרת. ואם תגיעי למסקנה שאולי נכון יותר להניח לילד, אני מציע לך ללכת לטיפול נפשי, כדי להקל על עצמך, וגם כדי להסתייע בו כדי לקבל החלטות.

קודם כל תודה.אני מודעת לכך שזה לא יהיה בכלל לא פשוט וקל ואפילו בלתי אפשרי לקבל את בני בחזרה.אני גם חושבת על הבעיות שיהיו לילדי ממעבר למשפחה אחת לחדשה.ברצוני לציין פרט נורא חשוב שלא ציינתי קודם אני במערכת זוגית במשך יותר משנתיים,הוא בשל לחתונה וגם אני ואנחנו גם בגיל ובתקופה מתאימה כרגע.חשבתי גם לעשות את זה למען בני.אולי זה יוכל לקדם איכשהוא את העיניין של להחזיר אותו אם אני יצהיר שאני נשואה ומסודרת כלכלית ובבית והכל ואולי זה יעזור לי בעיניין הזה .מה אתה חושב?

אלינור יקרה,
את רק מחזקת את החשד שלי שאת בונה לעצמך קייז כדי להחזיר את הילד. אלא שבדרך את לא מתעכבת על הפגמים שבתוכנית (טובת הילד - ראי את תגובתי הקודמת: בחרת להתעלם מזה, כי המחשבה הזו אולי מפריעה לך להגיע למטרה), כמו על העניין החוקי. את זה תבררי עם עורכי דין לפני כל דבר אחר. כי אם אין לך סיכוי, תצטרכי ללמוד להפסיק לקוות ולהמשיך הלאה.ואת צריכה גם לבדוק את עצמך אם את לא בונה חיים באופן מלאכותי, כי את בונה אותם לקראת מטרה מסויימת. למשל: האם זה המקצוע שאת רוצה? האם את לא מוותרת על קריירה, ו"מסתדרת" בחיים כבר עכשיו, רק כדי שתוכלי להחזיר אליך את הילד עכשיו? האם את לא בוחרת בן זוג שיתאים לך למסגרת הזו, כדי שתוכלי להחזיר את הילד עכשיו, ולא כי את רוצה אותו באמת, וכי את באמת מאוהבת ומעוניינת בו לכל החיים. אלא כי הוא יציב מספיק, וכי הוא רוצה מספיק, וזה כל מה שאת צריכה כרגע.אני מודע מאד גם לאלטרנטיבה הכואבת (שהילד יישאר אצל הוריו המאמצים). אבל אני חושש שכדי להימנע ממנה את מוותרת לעצמך על יותר מדי דברים, ומפסיקה "לחיות", במובן בניית הערך העצמי שלך עבור עצמך, ושל היכולת ליהנות מדברים קטנים. של היכולת להתגבר על החור הזה הקיים בתוכך, החלל השחור הזה שמפריע לך, ועל רגשי האשם שלך. את צריכה. את חייבת משהו גם לעצמך. לכן, בדקי קודם את היכולת המשפטית שלך ליצור משהו שונה, לפני שתמשיכי לאבד עוד שנים יקרות וחשובות לעצמך.

שלום,
שמי מיכל, ואני תחקירנית בחברת הפקות שעובדת על סרט דוקומנטרי שקשור בנושא שאת מעלה.אשמח לתת לך עוד פרטים על הסרט במידה ויש לך עניין לשמועניתן לפנות אליי במייל ל- miciyon@gmail.comאשמח לשמוע ממך,תודה ויום טובמיכל