הורים וזוגיות: איך להתמודד?

אני ובת הזוג שלי יחד משהו כמו 7 שנים. שנינו בסביבות גיל 24.
שנינו גרים אצל ההורים, כל אחד אצל ההורים שלו והמפגשים שלנו הם תמיד באחד הבתים ושינה שם למספר ימים.
בתחילת הקשר ההורים שלי לא היו מוכנים לקבל אותה כי לדעתם היא לא הייתה מספיק טובה עבורי, היא גילתה על זה וההורים שלי לא היו מוכנים שנמשיך להיות יחד מרגע שהיא גילתה על זה. זה גרר תקופה בה חיינו בסתר בקשר שלנו.
לאחר תקופה מסוימת הוסדרו העניינים והכל נהיה בסדר, אך לטענת הבת זוג שלי היא לעולם לא תוכל להרגיש בנוח עם המשפחה שלי.
חשוב לי להגיד שלאורך הזמן היו אירועים חיוביים מאוד יחד עם המשפחה שלי ובת הזוג וכך גם עם המשפחה שלה.
לאחרונה היה פיצוץ ביני לבין בת הזוג שלי בהקשר הזה, זה בא בתקופה שאנחנו הרבה יחד בבית של כל אחד מאיתנו. היא טוענת שתמיד היא מרגישה לא רצויה, שלא מקבלת יחס חם ואוהב מהמשפחה שלי ושההורים שלי שונים מאוד מהמשפחה שלה. אני מסכים שהמשפחות שלנו שונות אבל אני יכול להגיד בלב שלם שההורים שלי מאוד מקבלים ואוהבים אותה. זה הגיע למצב שבימים האחרונים דיברנו אני ובת הזוג אחרי שהיינו אצלי והיא לא נהנתה וטענה שקיבלה הערות שלא היו לה נעימות מאבא שלי (חוש הומור שלדעתי היא לא מבינה) היא רצתה להפרד בעקבות זאת ולאחר התייעצות עם אמא שלה היא אמרה שהיא מוכנה שנהיה יחד אבל בתנאים שהיא תגיע אליי כשהיא תרצה אם בכלל ושלא אריב איתה על זה.
אני באמת מיואש ולא כל כך יודע מה לעשות, אני אוהב אותה ורואה את החיים איתה לעתיד אבל ההורים שלי והמשפחה שלי באופן כללי מאוד חשובים לי, אני רגיל מהבית שהמשפחות משני הצדדים בקשר טוב ואין נתק בין ההורים לסבא וסבתא... מה אפשר לעשות? היא לא מוכנה להקשיב שאני אומר שאתמוך ונתגבר על זה יחד, היא אומרת שההורים לא ישתנו ואין לנו דרך להשפיע על זה.
אני גם מפחד שנפרד היא בת הזוג הרצינית שלי הראשונה וזה באמת מעלה חששות...
תודה מראש!

חושש יקר,
כן, כנראה שההורים שלך לא ישתנו.אבל, גם כנראה שלבת זוגך קשה להשתנות, והיא נפגעת מהם. והשאלה שלי אליך היא האם אתה יכול להשתנות, לפחות במידה שבה אתה יכול לומר לעצמך – טוב, קשה לה עם ההורים שלי, אז אצמצם את המפגשים ביניהם כמה שאפשר. לא שזה פשוט – כי אולי ההורים שלך ייפגעו מזה שהיא מגיעה פחות, וזה יגביר את חוסר האמון שלהם בה. יתכן שגם לך יהיה קשה מאד להשלים עם זה, בשבילם. כי אתה מאד לא רוצה שהם ייפגעו, ואתה מאד לא רוצה שהיחסים ביניכם לא יהיו סימטריים.העניין הוא שאתם צעירים מאד. לא בגיל, אבל ביכולות הכלכליות שלכם. שניכם לא עצמאיים, ושניכם מעדיפים מגורים עם ההורים בשלב הזה. לכן – קשה לכם להיות עצמאיים רגשית, כי כל עוד אתם גרים אצל ההורים, תתקשו להתנתק ממה שהם מרגישים. כי או שאתם נפגשים אצל הוריה, או שאתם נפגשים אצל הוריך, ואז כל פיפס קטן של אמירה או בדיחה, שלפעמים יש בהם עמדה כוחנית או שמפגינה עצמאות (למשל, של אביך, שמתקשה אולי לרכך את עצמו למענך או למענה, ואתה יכול להבין את זה, אבל לה זה קשה כי היא לא גדלה איתו, וכי היא נפגעת מבדיחות שכאלה, אולי יותר מדי – אבל בעקבות ההסטוריה שלכם ניתן להבין את הרגישות שלה) – משפיע עליכם. לולא הייתם תלויים בהורים, או לפחות במפגשים איתם (למשל, לו היתה לכם דירה משלהם, ומגיעים אל הוריכם רק כאורחים לרגע), הייתם יכולים להתנתק מהם או להיפגע פחות הרבה יותר בקלות. אלא שזה לא המצב.אני חושב שאתה מיואש כי אתה גם חושב על הוריך. לכן קשה לך. היא אומרת לך: 'חשוב עלי, וחשוב פחות על מה שחשוב להם'. זה לא פשוט לך, אבל כאן הקושי. והשאלה היא מה ה'נרטיב', הסיפור שאתם מספרים לעצמכם, או להוריכם.האם אתה יכול לומר להוריך משהו כמו: 'ראו, אני מאד אוהב אותה ורוצה שנחיה ביחד. כרגע, אנחנו לא עצמאיים, ולכן קשה לנו להגיע אל כל אחד מההורים בקצב שלכם, אלא בקצב שלנו. היא רגישה יותר ולא רגילה לאופן ההתבטאות שלכם, וזה קשה לה. תנו לנו את הקצב שלנו. אל תפחדו מהעתיד, כי יהיה בסדר, אבל גם אל תפריעו לעתיד שלי'. האם זה אפשרי? – לא יודע. אולי גם ההורים שלך רגישים מדי, או פגיעים מדי, ולכן עלולים לכעוס מדי או להביע חוסר אמון. ואתה לכוד באמצע. חפש את הדרך לספר את הסיפור המתאים, שאתה באמת מאמין בו, ושייקל על כל הצדדים להתמודד איתו, ושאולי באמת יאפשר לך בכל זאת להיות יותר אצל הוריה ביחד, מאשר אצל הוריך. ההקשבה שלך לצרכים שלה, יכולה להקל על שניכם. כי אם לא תצליח, יווצר כאן בסיס של חוסר התאמה שעלול לשמור כעסים לעתיד ולהתרחב. נדמה לי שזה לא מה שאתה רוצה.