הבנת צרכי בן הזוג

אני ובן זוגי מזה שנתיים וחצי יחד. אני בת27 והוא בן 31. מתחתנים בעוד חודשיים.
הקשר בינינו טוב ויש אהבה גדולה משני הצדדים.
לבן זוגי יש מנהג מידי שנה לצאת עם כ-5 חברים לטיול סנובורד כשבוע. בעבר הצטרפו
גם בנות אך בשל חוסר רצון מצד החברים שבנות יצטרפו, אף אחת לא מצטרפת.
חלק מהחברים נשואים וחלקם לא. מה שכן בן זוגי סיפר לי שבוגדים בבנות זוגן, יוצאים למועדונים וברים
לי מפריע העובדה שחבריו מחליטים מי יצטרף לטיול ומי לא. כן אני חושבת שזה בסדר לצאת
לטיול גם לבד אבל זה כל פעם ככה. ובכלל מרגישה רע עם האופי של הטיול.
העובדה שיוצאים למועדונים וככל הנראה בשביל להתחיל עם בחורות, ואני שואלת את עצמי,
מה חסר לבן זוגי שמרגיש את הצורך הזה לצאת לשם עם אנשים שבוגדים בבנות זוגן.
בכל פעם שטס אני מנסה להתעלות על עצמי ולתת לו הרגשה טובה, אבל כשנמצא בחול
ומספר לי שיוצא למועדון תוקפת אותי הרגשה רעה ומועקה עד כדי כך שאני לא מצליחה להרדם.
מפריע לי שאני ככה. קשה לי שכל פעם שטס אני ככה מרגישה.
הייתי רוצה שיקום ויגיד להם שמידי פעם גם לצרף בנות זוג זה בסדר, אבל זה מרגיש שהוא לא מתאמץ
שזה יקרה...כבר אמרתי לו את זה, וזה נשאר ככה.
אני מרגישה כמו מסכנה שרוצה שיצרפו אותה ולא נעים לי להיות במקום הזה ולהרגיש ככה
כל פעם..רוצה שירצו שאבוא. ובמקום זאת מרגישה לא רצויה. אגב זה קורה גם במפגשים החברתיים.
וגם אני לא מבינה את הצורך בלצאת למועדונים ושואלת את עצמי מה עושה שם בלעדיי.
לא יודעת איך להתמודד עם ההרגשה הזאת, מה בסדר ומה לא, לא רוצה לגרום לו לחנק ולחוסר חופש
אבל מצד שני אני גם מרגישה רע
אשמח לשמוע בעצתך

מרגישה רע יקרה,
אולי את לא שואלת את עצמך את השאלה הנכונה, כי השאלה שאת שואלת פועלת כנגדך וכנגד הביטחון העצמי שלך: "מה חסר לו שהוא מרגיש את הצורך ל...". אולי השאלה היא לא מה חסר לו, אלא מה הוא מקבל בנוסף. כי כשאת שואלת מה חסר לו את שואלת גם "מה אני עושה לא בסדר?". וכשאת שואלת "מה הוא מקבל עוד?" את מוכנה להבין ולקבל את המורכבות של אדם. אולי אקצין ואומר: את הרי לא מצפה שבן זוגך יספק לך את כל הצרכים שלך, ובכלל זה יחליף לחלוטין את הקשר שלך עם הורייך ובני משפחתך, נכון? את לא איתם בגלל שמשהו חסר לך מבן זוגך, אלא כי את אדם מורכב, עם צרכים מורכבים ושונים, ועם יחסים שונים עם אנשים שונים, והמורכבות הזו היא חלק ממך. את הולכת לעבוד לא כי משהו חסר לך בבית, אלא כי בעבודה שלך את מקבלת עוד דברים. וזה ממש כך. ולכן, זה אולי כך עם החברים שלו.יתכן מאד שהוא לא מקבל מהם בדיוק את המרכיב הלא טוב שבהם, ושאולי הוא אפילו שופט אותם לחומרה בזה. אחרת כנראה שלא היה משתף אותך בחולשות שלהם. הוא איתם בגלל צרכים אחרים שלו.אבל את לא בטוחה בחוזק שלו שלא להיגרר אחר אמירות ופעילות שלהם, ושאולי פה ושם הוא אולי אפילו מעמיד פנים גם אם לא באמת מאמין באמת ובתמים שהוא כמוהם, כדי לקבל מהם את הדברים האחרים, שאולי קשורים לעניין, אולי לתחושה שיש לו עוד רובד חברתי נוסף, ואולי על דברים אחרים שהוא לומד מהם על העולם שהוא מרגיש שחשוב לו לדעת אותם. ובגלל חוסר הביטחון שלך בו, את לא שלמה עם היחסים הללו.יש כמה דרכים לטפל בזה. האחת, לשמור על קשר איתו, ואפילו לומר לו שלמרות שאת סומכת עליו, את קצת חוששת מהשפעה שלהם בכל זאת, לא משום שהוא לא בסדר, אלא משום שאת היא זו שדואגת גם אם יותר מדי. ולכן, שהיית מבקשת ממנו להקל עלייך בכל דרך אפשרית. למשל, כשהם הולכים לבילוי בפאב או משהו כזה, שידבר איתך לפני, שידבר איתך בסיום, כדי שתדעי שהכל בסדר ביניכם. וזה בסדר שתגידי לו שזה בגללך, ולא בגללו. כי את דאגנית. מכאן גם נובע שהוא צריך לשמור עליך, מבינה? ויתכן מאד שהוא ישמח לעשות זאת.