הבנת בן הזוג: סיבות לאי נוחות

שלום
ד"ר חסון,אני בת 28, הכרתי בחור בן 34, והכל התחיל ממש טוב, עד שהגענו אחרי כמה פגישות למיטה, ואז התברר שיש לו בעיית זיקפה (זיקפה חלשה, עומד-נופל, סליחה על הפירוט). בהתחלה חשבתי שזה אלכוהול או התרגשות וניסיתי פשוט לא להתייחס לעניין. חשבתי שהתעלמות שלי מהמבוכה תרגיע אותו והבעיה תעלם מעצמה. בדיעבד, אני משוכנעת לגמרי שזו היתה בעיה פיזית.חוץ מזה היחיסים התפתחו מצויין, לשנינו היה כיף. עד לפגישה מסויימת שלא עמד לו לגמרי ומאז הדברים הדרדרו.העניין הוא שהתאהבתי בו כבן אדם, ללא קשר להיותו גבר - אדם חכם, שנון, מצחיק ויצירתי. החלטתי שאני רוצה להשאר ידידה שלו. אבל כנראה המצב הוא שאינו מסוגל להתגבר על המבוכה והתחיל להתרחק ממני. יש לנו חברים משותפים והוא ממש התעלם ממני כמה פעמים במפגשים משותפים, התחיל לענות למיילים ולסמסים שלי בקיצור או בכלל לא לענות.אני לא רוצה לאבד אותו לגמרי בתור ידיד מפני שהוא באמת אדם מיוחד במינו.האם לדעתך יש סיכוי לידידות או שאני מעכשיו "מחוקה" מבחינתו?כיצד כדאי לי להתנהל על מנת בכל זאת להשאר ידידתו.למען הסר ספק, המשכתי את חיי מבחינה רומנטית, אבל הוא לא יודע את זה בנתיים.אודה להתייחסותך.

גלית יקרה,
יש לפחות שתי אפשרויות שעלולות להפריע לו בנוכחותך: האחת, המבוכה שהוא מרגיש כי את יודעת סוד שהוא חושב ומעריך שזה מאד מביך לו, ונוכחותך מעמתת אותו עם זה וגורמת לו לאי נוחות. האפשרות האחרת, הוא שהוא מאד רצה שהיחסים ביניכם יתפתחו, וכשאת לא רוצה, אז בנוכחותך הוא מתעמת עם דחייה ועם כאב. כך או כך, נוכחותך לא עושה לו טוב. ממש כשם שאת היית מרגישה מאד לא טוב עם בן זוג שאת רוצה מאד, ושהוא אינו רוצה בך, מה עוד שאולי ראה אותך פעם באיזו פשלה מביכה ואינטימית.לא נתתי לך פיתרון, אבל את יכולה להבין גם אותו, נכון? האם היתה דרך להגיע אליך ולהצליח לשמור על ידידות איתך אם המצב היה הפוך? - אם כן, נסי להשתמש בדרך הזו.ובאשר לעניין עצמו: את לא יכולה לדעת אם הבעיה פיזית או בראש. וקצת לא נתת לו צ'אנס. האם שאלת אותו, עם רצון טוב ואמפתיה, אם זה קרה לו בעבר? ואם כן, האם זה עבר עם הזמן ככל שהקשר נמשך? מה הוא חושב על זה? סביר להניח שהוא יודע הרבה יותר ממך מה קורה לו, ואולי גם מאוכזב, ואפילו כועס שלא בדקת איתו, אלא החלטת בלעדיו שאת יודעת בדיוק מה לא בסדר אצלו וגם מה הפרוגנוזה (מה הסיכוי שיהיה או שלא יהיה בסדר בעתיד).

לא אני זו שנתקתי את הקשר, אלא הוא. כל כך חיבבתי את האדם שמולי שהייתי מוכנה להעמיק את הקשר למרות הקושי במיטה.לא דיברתי איתו על כך לא משום שלא רציתי לתת צ'אנס אלא מפני שחששתי לפגוע...דווקא כל התקופה שידרתי אימפטיה כללית ועניין בו.עברתי הלאה, אחרי שהוא התחיל להתעלם והבהיר לי במעשיו שאינו מעוניין בי כבת זוג.לשאלתך, איני יודעת כיצד הייתי נוהגת לו הייתי במקומו.האם נכון יהיה להתרחק ולתת לו לשכוח, ואולי בעוד תקופה לגשש האם הוא מוכן לידידות?הוא באמת מהאנשים שלא פוגשים כל יום ועצוב לי לאבד אותו לגמרי.

גלית יקרה,
אכן קשה ומביך יותר לדבר על דברים כאלה בתחילת קשר. ולפי דברייך לא ברור לי מה קדם למה. ברור לי שהיית שיפוטית לגבי הסיבה שבגללה זה קרה. כתבת את זה. האם זה הקרין החוצה? האם הוא ראה או הבין את האכזבה שלך גם אם לא ביטאת אותה במילים? האם לכן התרחק? האם הוא עצמו היה זה שנבוך מכל העניין, ולמרות שהתעלמת מכל העניין כאילו לא קרה (ואני לא בטוח שזה אפשרי, ובודאי קשה יותר כששניכם מאוכזבים), והתרחק למרות שהמשכת להראות כלפיו סימני קירבה?כתבת בפנייתך הראשונה שהחלטת להישאר ידידה שלו, שזה אומר לא בת זוג. עכשיו כתבת שעברת הלאה אחרי שהוא התחיל להתעלם. אני לא יודע מה בדיוק קרה, אני לא יודע מהם השדרים והרמזים המילוליים והלא מילוליים שעברו ביניכם, ולכן קשה לי לדעת מה בדיוק גרם לו להתרחק. העליתי אפשרויות, ואת צריכה לבחון על פיהן ועל סמך מה שאת מכירה אותו ועל סמך מבט גלוי על מה שקרה ביניכם, לדעת איך מתקרבים אליו.כי אם תגידי לו במפורש שאת רוצה אותו כידיד נפש, והוא ישאל למה לא כבן זוג, מה תגידי? - והרי השאלה תעלה, מן הסתם. חשבי על זה היטב, ואם יש לך תשובות טובות, נסי לדבר איתו, כי זו הדרך היחידה ליצירת קשר מחודש.