הבדלים בהשקפות עולם וריחוק בזוגיות

שלום,
אני ובעלי מכירים כבר 13 שנים (מתוכם נשואים 8 שנים).אני בת 33 ובעלי בן 32.אני דתייה ובעלי חילוני. לשנינו זו המערכת היחסים הראשונה שלנו (הכרנו כשהיינו בני 18), לא היו לנו מערכות יחסים אחרות.כשבעלי השתחרר מהצבא אני קצת לחצי להתחתן ולאחר זמן מה נולדו לנו שתי בנות (כיום בנות 4 ו-6).בתחילת החיים המשותפים שלי היה לי חשוב שהבית שלנו ישמור שבת. בעלי הסכים לכך, למרות שהינו אדם חילוני. כך חיינו עד לפני שנה. בעלי שמר שבת בשבילי, כדי לחסוך עוגמת נפש ומריבות מיותרות.לפני כשנה וחצי אני הלכתי לטיפול ושחררתי לגבי השבת. אמרתי לו שאני רואה שקשה לו ושהוא לא חייב לשמור יחד איתנו. רק מבקשת שיכבד (לא ידליק אורות וכו').במקביל, לפני כארבע שנים בעלי החל לצאת פעמיים בשבוע לתל אביב להיות עם חברים, לנגן וכו.ככל שהזמן עבר אני מרגישה שהזוגיות שלנו נדחקת לפינה- תדירות קיום יחסים מופחתת וברגע שאנו מקיימים יחסים - לרוב ללא משחק מקדים בשעות לא שגרתיות (3 בלילה), עם סיפוק רצונותיו בלבד.לא מזמן אזרתי אומץ ואמרתי לו שאנחנו לא בדיוק בזוגיות. הוא בזוגיות עם עצמו ואני לבד עם הבנות ומטלות הבית. הוא לא הכחיש זאת והציע שאולי נשקול "יחסים פתוחים" כדי "לעורר" מחדש את הקשר. כמובן שסרבתי מטעמי דת, אבל גם אם הייתי מסכימה באופן תיאורטי בלבד זה לא היה עובד- הייתי עלולה להתאהב במישהו אחר או לחילופין מצב זה יכל היה לגרום לקנאה מטורפת...עוד טען שאני מקובעת והולכת על פי הזרם של כולם... אין לנו נושאים משותפים לדבר עליהם והוא לא מרגיש פתוח איתי יותר. הוא רוצה לחיות את החופש שלו- נסיעות לחול לבד, יציאות לתל אביב, סטוצים שמתחשקהוא כרגע מבולבל בין הרצון שלו לחופש ולהיפרד לבין הרצון לשמור על מה שקיים ולהישאר.אני מבינה שעשיתי טעות ו"כבלתי" אותו במשך שנים ועכשיו הוא מפצה על מה שלא היו לו בעבר.אני במצב לא פשוט עכשיו כי מצד אחד כל הבית שלי מתפרק . זוגיות של 13 שנה שמבוססת על הגינות, יושר, כבוד ואהבה פשוט נרמסת לי בין הידיים. אני לא רוצה לאבד את זה ולעבור את הטראומה הזאת לבד ובטח שהבנות לא יעברו את זה...ומצד שני אולי אני נאחזת בעבר.. במה שהיה וכרגע אין בדיוק מה להציל.לא יודעת האם ניתן להציל זוגיות ששונה כל כך בהשקפה ובדרך חיים ????

שנשן יקרה,
הרבה יותר קל להיתפס להבדלים ביניכם בהשקפת העולם ובדרך החיים הרצויה, ולהאשים אותם, כאשר הקשר ביניכם מתרופף ולא קל. זה לא המצב, כי עובדה שהתחברתם למרות זה. אלא שכאשר הבדלים כאלה קיימים, יותר קשה להחזיק קשר טוב לאורך זמן, כי אם אתם מתפשרים על דברים "גדולים", יותר קשה לוותר על דברים "קטנים" של היומיום. יתכן מאד גם שבמשך השנים הצדקת את הצורך שלך בזוגיות קרובה יותר בעניינים של האמונה, ממש אולי כמו שאת עושה עכשיו, כשאת מסרבת ליחסים פתוחים "מטעמי דת", כשיש סיבות אישיות רבות כל כך למה לא לעשות את זה. יתכן שמבחינה זו "טעמי הדת" היו יותר פעמים על השולחן כי הם היו תרוץ "קל", ולכן אולי דיברתם פחות על צרכים אישיים ודנתם בהם פחות, אבל עכשיו גם קל יותר להאשים אותם. הם מקשים על הקשר, אבל הם לא הגורם לריחוק ביניכם.בן זוגך מחפש חופש. כנראה גורם משמעותי בעיניו הוא חופש מיני, אבל אולי זה רק סמל בעיניו לתחושת שחרור ויציאה מאחריות, ואולי הקושי להתמודד עם הצורך להוכיח את עצמו כמפרנס וכמחוייב לעוד אנשים קרובים, את והבנות. בעינייך, ובצדק, דווקא החופש המיני יותר מאחרים הוא גם יציאה מקשר הנישואים ומהמשפחה. קשה לדעת מה הכי נכון לקיים מבחינתו ומבחינתך, כי יתכן מאד שגם הוא לא יודע עד הסוף היכן המועקות הכי קשות לו. סביר מאד שיש הרבה רבדים לקשיים שלו, ויתכן מאד שהיו קשיים בתקשורת שלכם לאורך השנים על הצרכים שלכם, באופן שיהיה מכבד וגלוי, ולכן זה עולה עכשיו בצורה בוטה יותר ומוקצנת יותר. אני חושב שטיפול זוגי הוא נכון, אם אתם רוצים להישאר במסגרת הנישואים שלכם. הוא אולי לא יהיה קל, כי בהתחלה תרגישו אולי צורך לשפוך את כל ההאשמות והויתורים, אבל אם זה ייעשה באופן מבוקר, ואם זה לא מאוחר מדי מבחינה רגשית, יתכן שתוכלו לבנות מחדש שיווי משקל בין הצרכים שלכם, לאחר שתבינו אותם טוב יותר.