הבדלי גיל וציפיות בקשר

שלום
ד"ר חסון,אני גבר בן 32 עם חברה צעירה ב 10 שנים,אנחנו בזוגיות כשנה וגרים ביחד , עם זאת אני עובר טיפול פסיכולוגי בגלל חרדות בקשר.כבן אדם אני אוהב לתת מעצמי, אבל גם נפגע מזה.החל מהפגישות הראשונות בהם אני שילמתי על הדייטים בלי תגובה ממנה,וגם הזמנתי אותה לדירתי והיא הייתה פסיבית ועצלנית(וזאת לאחר שהתגרשה),ובקשר הזה הייתי צריך לעשות כמעט הכל בהתחלה, וזה מאוד השפיע על רמת החרדות שלי.היום החברה מאוד אוהבת אותי, ואני מאוד נמשך אליה,הסטס מעולה, אבל קשה לי להעריך אותה ולתת בה אמון עד הסוף, כי היא מתלוננת על כל צעד שהיא בוחרת לעשות , כמו לעשות משהו בבית להשתתף בכסף כשיוצאים, בגדול היא די השתנתה והיא שואלת אותי מה היא צריכה לעשות ושהיא רוצה לעשות.אבל בגדול בחוויה שלי היא לא שלמה ולא יוזמת, ומאוד תלותית ומחכה לראות מה אני אעשה קודם, ומבחינתה אם הייתי "Sugar Daddy" זה היה יותר טוב .אני פוחד לחזור לתחילת הקשר, וגם נורא קשה לי לי לדרוש ממנה כי המניפולציות של "קשה לי" , ו"מה אתה רוצה אני עושה כל מה שצריך" , בפועל אני שומר על עצמי כל הזמן, ומזכיר לה את מטלותיה, אבל זה נורא קשה לי, וזה היה קשה לי עם כל אחת, נסיוני הראה לי שאני רק נפגע אם אני מרגיל מישהי לשבת ולא לעזור ולכן גם אני מתקדם ועוצר כל הזמן.אתה יכול לומר לי זה לא מתאים לך... אבל העניין הוא שאין מושלם, וכיום היא עושה דברים בשביל הקשר, אבל עדיין לפעמים מניפולציות קטנות, או דרישה כלשהי ממני , או עצם העובדה שאני צריך לבקש ממנה לעזור לי, ולפעמים אנו מנהלים שיחות שנראות לי מגעילות,על מי עשה מה, ושיחות קטנוניות בעיקר, הייתי מעדיף לא להגיע אליהם,יש כאן מישהי שמקבלת אותי בעצם ואוהבת, ורוצה להתקדם,ואומרת לי כל הזמן כמה היא אוהבת, ואני חושב איך לתקן ולהרגיש טוב יותר, ואני בעצם עוצר את הקשר . אני עזבתי כמה פעמים, והיא החזירה אותי... יש לי אהבה , אבל אני די סובל מביקורת עצמית , והביקורת כלפיה, ותחושת הניצול שנבנתה כתוצאה מהתלות שלה במבוגר.

לירון יקר,
ראה, אתה מבוגר ממנה בעשר שנים. מן הסתם, הכסף שלך הוא שלך, והכסף שלה הוא בעיקר של הוריה. אתה כבר די ממוקם בחיים, מבחינה מקצועית ואישית, והיא עוד לא. היא רק מתחילה לבנות את חייה המקצועיים. אם היא מרגישה לחוצה בעניינים הכלכליים, לא צריך להתפלא. בגיל שלה עדיין מקבלים, ובדרך כלל מההורים. אתה כבר מיושב יותר, מקצועית וכלכלית, לא פלא שהיא מצפה ממך לתת יותר, לפחות משום שאתה יכול יותר.עם זאת, יכול להיות שאתה נוטה להיות שתלטן בקשר, ודורש ממנה עשייה ושותפות ונתינה שהם אולי מוגזמים. אולי. אני לא יכול לדעת. בודאי שזה יותר ממה שהיא יכולה לתת. אם אתה רוצה שותפות מלאה יותר, בחר לך בת זוג בגילך שמוכנה לזה יותר. בחרת בבת זוג שהיא בת 22, ויש לזה מחיר. אם אתה רוצה אותה, אז אולי הגיע הזמן שתתחיל להשלים עם המחיר, כי הוא חלק ממה שהיא. אני תוהה אם מפריע לך גם שהיא הספיקה להינשא ולהתגרש, ואם חלק מהפחדים שלך נובעים גם מזה, ושזה גורם לך לצורך להשתלט יותר על העשייה שלה, כדי לוודא, דרך העשייה שלה, שהיא באמת רוצה אותך. אולי אתה רוצה יותר מדי. בדוק את עצמך.

הרקע קצת שונה , מכיוון שאין לך מספיק מידענסיונות השליטה שלי , אינן שתלטנות בקשר, אלא שומר על הגבולות שלי בהתאם לעצת פסיכולוגית, בגדול נורא קשה לי לדרוש ,ומאותו רגע שאני שומר על עקרונותיי ,אני לא מגיע למצב של משבר כפי שהגעתי אליו בעבר, אך מצד שני לשמור כל הזמן זה קשה.בתחילת הקשר היא מיהרה מאוד והייתה עדיין נשואה, היא יזמה את הדייט הראשון, היא רצתה שאני אגדיר את הקשר, הבהרתי לה שאני מבולבל ודי הפחיד אותי שהיא הייתה נשואה 3 חודשים וב4 חודשים שלאחר הפרידה(לא גרושים) היא הייתה בקשר מיני עם הרבה גברים, היא בעצם דרשה שאגור איתה, ומצידה גם להתחתן אחרי חודשיים,אחרי שבוע היא לא הפסיקה לדבר על ההוצאות שלה וכמה קשה.מה שדרשתי שתהיה חברה אמיתית והוגנת, ולא תתן לי הרגשה שהיא הולכת איתי כי זה משתלם לה.כמו כן היא נרשמה ועזבה 3 קורסים , וקיבלה ביקורת ממשפחתה.הצעתי לה שתמשיך לגור אצל הוריה, ושתבנה את חייה בהדרגה, והיא הפעילה הרבה לחץ, מעבר לעובדה שנגמר לי החוזה וממילא חיפשתי שותפים, אחרי חתימת(חודש לפני שעברנו) החוזה היא עשתה מנוי יקר למכן כושר, וקנתה בגדים , ואז בכתה לי שהיא לא יודעת איך תסתדר..ומאותו רגע דרשתי יותר , ואיימתי בביטול החוזה, והיא איימה בהתאבדות...למרות שהיא צעירה, כל הדרישות שהעליתי בפניה היו כתנאי למעבר ביחד, היא מאוד צעירה אמנם, אבל דרשה המון, ועוד לאחר כל מה שעברה,וקשה לעמוד בפניה והיא יודעת את זה . והאם השכנועים שלי שתחזור לגור עם הוריה, ולהפגש פחות , הם נסיון השתלטות??? האם המלחמה שלי לנהל את חיי ולהפגש עם חברים , וללכת לייעוץ זוגי כדי להרגיש טוב יותר בקשר זה יותר מידי??ד"ר חסון יזמתי הפסקות ופרידות , עם כל הכאב, והיא לא ויתרה,ואחזה ברגליי, ובסופו של דבר ידעה להחזיר אותי, אני מרגיש שקשה לי ושהסתבכתי, ואני דורש רק מעצם העובדה שאני נמצא במקום, שלא הייתי בו אם היא לא הייתה דורשת. ולא חושב שאני רוצה יותר מידי,אלא אני חושב שאדם מעל גיל 18 שרוצה להתחייב ומבטיח לי דברים, והבהרתי לה למה אני מצפה,ושאני אינדיבידואל שזקוק לספייס ,ושתחשוב טוב אם זה מתאים לה. ולכן היא הייתה צריכה להשלים עם העובדה , היא בחרה לעזוב את ההורים, ולגבי העשייה שלה ..אני לא מתערב , והיא מצפה שאתמוך בה ושאגיד לה איפה לעבוד, היא צריכה שיהיו איתה בחדר , והיא מראה התנגדות לכל צעד שאני עושה לבד. אחר כך מתנצלת,אני מדחיק את רגשותיי ונמנע מלעשות איתה כי אני מרגיש שהיא דורשת ממני יותר מידי, אך מצד שני היא אוהבת ולא עוזבת, מושכת מאוד, ויודעת יותר טוב שאם חיים איתי צריך לוותר, ואני מפחד לא שהיא לא רוצה אותי, אלא שהיא משתלטת לי על כל החיים, עד שהרצון שלי לברוח עולה על כל המשיכה שקיימת .

לירון יקר,
לפי מה שאתה כותב, היא ילדה מפונקת, קפריזית ומניפולטיבית. לפי מה שאתה כותב, אתה עצמך לא חזק מספיק כדי לעמוד בפני הלחצים שלה. בשביל זה אתה הולך לטיפול. אלא שאני מבין שאתה עדיין מרגיש חלש, ומחפש כל שבב פתרון נוסף, כדי למצוא פתרון מיידי. ללכת לטיפול זה לא פתרון מיידי, זו דרך, וזו דרך שיכולה לעזור לך או לעמוד בפני החברה שלך, או לצאת משם. כך או כך, אתה צריך ללמוד להתאזר בסבלנות למען מטרות רחוקות יותר. אתה עסוק מדי בפתרון התחושות שלך עכשיו. תיעזר בפסיכולוגית שלך כדי להחזיק מעמד בשלבי הביניים. העזר בה גם כדי לאתר לך מטרות בטווח הבינוני והארוך, כלומר, לעוד חודשיים, חצי שנה ושנתיים, וכוון את עצמך לאמצעים להשיג את אותן מטרות.