האם הריגוש בקשר נמוך?

שלום רב
אני בת 27 אקדמאית נשואה מזה שנתיים ואמא לתינוקת בת שנהבתקופה האחרונה אני מרגישה שבעלי ואני מנהלים מערכת זוגית כמו שותפים ולא כמו זוג נשוי כלומר, אנחנו עושים הכל מצויין יחד אנחנו הורים נהדרים נראים כזוג מקסים מקיימים משק בית לבד באופן לא מביש בכלל , אנחנו מאוד מחושבים ויודעים יפה איך לדאוג לעתיד, הכל ניראה מצויין, אבל אני מרגישה שמרוב רציונליות במערכת יחסים איבדנו את הרגש או שאני הדחקתי אותו, אני אומרת לו שאני אוהבת אותו אבל זה לא מהלב זה כדי לתת לא ביטחון (אני משערת) וככה אני מרגישה כשהוא אומר לי שהוא אוהב אותי.אני מפחדת שהיחסים נוחים לנו, טובים לילדה, שומריםעלינו מפני בדידות, חוסר כלכלי, וכ"והאם נשמע לך שאין לי סיבה וזה רק מחשבות מרוב שטוב לי או שטוב לי כי אני מנסה "להעלים את הבעיה" או לא מנסה להתמודד איתה.סליחה על חוסר הבהירות

אמה יקרה,
קודם כל, את והוא אכן בשותפות. ואומר שוב משהו שאני חוזר עליו שוב ושוב, ובאותו נוסח: אתם בשותפות מינית, כלכלית, חברתית והורית.נכנסתם להרגל חיים, עם האילוצים והצרכים, והכל דופק מבחינה חברתית, כלכלית, הורית, וחסר אולי הריגוש הנכון כדי שידפוק כפי שצריך גם מהבחינה המינית. משהו במרכיב הראשון של השותפות שלכם הפך להיות שגרתי יותר מרגש פחות, ואולי גם מרגיש פחות. זה לא אומר שהאהבה התפוגגה. זה אומר שהריגוש ירד, ושאתם יותר בטוחים בקשר, ושהזוגיות שלכם יציבה, וזה הבט אחר של הקשר הזוגי, שאמור לתפוס את מקום הריגושים של תחילת הקשר, שבאים עם הרבה עליות וירידות וריגושים וחוסר ודאות.אז מה אני אומר? שזה חלק מתהליך טבעי, אבל גם שלא צריך לוותר עדיין על הריגושים. נסו להחיות אותם בכל דרך אפשרית. אפסנו את הילדה אצל ההורים וצאו לסופשבוע בצימר. לכו לעשות משהו ששניכם אוהבים לעשות, ושיש בו קצת אקשן (ריקודים? קאריוקי? חברים?). עשו טיול רגלי בהרים, עם הילדה על הגב, ותחזיקו ידיים בדרך. הוציאו קצת כסף על נרות, או על מים חמים באמבטיה וקצף.