דרך חשיבה חדשה וסלחנית?

ד"ר חסון שלום
רב,אשמח אם תוכל לעזור לי,בעקבות אובססיה שהתגברה לאחר לידה ומשבר עקב בעיה רפואית לאחר לידה, כעת אני נוטלת ציפרמיל. במהלך תקופה זו- אימי, שהינה אשה שלא מתמודדת, רק הפריעה למהלך התקין של ההרפאות:עמדה שם לכעוס עליי, להראות לי שאני משוגעת שאני נוטלת תרופות. אני גם בטיפול פסיכולוגי שברור לי לפניו ובעקבותיו ,שיש לי בעיה בעיקר בגלל השפעתה המזיקה:היא מאוד מאוד מאוד שלילית!!!, קשת יום, אני לא אוהבת את התנהגותה, ראייתה על החיים, היא תוקפנית, לא נעימה, שקרנית, איננה ליידי כלל וכלל(אוכלת ביידים ומקללת). איננה קוראת ספרים\הצגות, לא מפרגנת לאחרים.ולצערי אחרי כל אלה זו אמא שלי.ולא משנה אם היא תבוא מרחוק,(למזלי אני גרה מאוד רחוק ממנה), תכין לי אוכל, תנקה,תקנה לי דברים, תקפל כביסה, תמיד לא נסתדר היא תמיד תאמר משהו "שיפוצץ את האידיליה לכאורה".אני מרגישה שבגללה כל בני המשפחה מתוסבכים, היא הייתה מאוד רוצה שיהיה לי רע- שאשמין לדוג', היא מאוד קנאית ותחרותית, מאז שאני ילדה קטנה אני שונאת אותה, היא מגעילה אותי.הכי נורא זה ההשפעה שלה, למשל שהיא הולכת בוכה (תמיד היא מפעילה עלי מניפולציות שיוצרות בי אשמה, שמתחברות לאובססיות שלי.) ואני בעקבות כל היום הזה שהיא באה אליי פעם בשבוע: לא ישנה טוב בלילה כי אני חושבת על התנהגותה ואיך היא הרסה לי את החיים וממשיכה להרוס, ואין לי מצב רוח לבעלי ויש בי תוקפנות.(הנה למשל כמו מאתמול ועד היום והמכתב אלייך זו עדות חיה לכך) יש בי רצון להתנצח איתה- אבל תמיד אח"כ היא תנתק את הטלפון ותצעק עליי ותהפוך אותי לאשמה .בקיצור,גם הפעם בשבוע היא בעייתית, מה דעתך ומה עליי לעשות?לפעמים יש גם הורים רעים ובעייתים לא רק ילדים....תודה מראש.

ד"ר חסון שלום
רב,זה ישמע קצת מצחיק ,אבל שקראתי את המכתב הבנתי שכתבתי אותו בצורה נחרצת בגוון שלילי, ואמא שלי התקשרה בבוקר ודיברתי איתה והסברתי לה את משמעות החיוביות בחיי כעת שיש לי תינוק ואחרי המשבר (בחיי כל אחד למעשה ).אני חושבת שהיא הבינה.אני מציינת זאת כי רציתי שתקח בח-ן שאני גם מודעת לעזרה שלה ולנתינה שלה.אני חושבת שאני הבנתי רק היום -30 שנה אחרי ,שאנו ישות נפרדת והיא אף פעם לא תהיה מה שאני רוצה שתהיה למענה ולמעני. בקיצור קשה לי שהיא לא מבינה שאפשר לחיות "נכון יותר".ואת האמת שאין לנו ממש שפה משותפת.

איתךגם אימי כזאתטוב היא לא אוכלת בידיים ומקללת אבל לא משנה מה אניחנו לא מסתדרותהיא באמת עוזרת , כלכלית יותר קונה לנכד שלה , אף פעם לא באה בידיים ריקות , קונה גם לי וגם לבעליאבל איכשהו יוצא שבסוף כל ביקור כזה אנחנו בכל זאת רבותזה ירד לתדירות של פעם - פעמיים בשבועואנחנו עדיין מצליחות לריב ...יכול ליהיות שיש פשוט אמהות ובנות שאף פעם לא יסתדרו ?

אלמונית יקרה,
אני רואה את האמביוולנטיות שלך, הסלידה והטינה מחד, והכרת הטובה מאידך. אמא זה לא דבר פשוט. הלוואי שאפשר היה לשנוא בלבד, נכון? היה אפשר להתרחק ונגמר. אבל כמה קשה לעשות את זה עם אמא, גם כאשר היא לא בסדר!אני מציע לך לקרוא את הספר "לאהוב את מה שיש", של ביירון קייטי. אני חושב שבמקרה שלך הוא ייתן לך תובנות ודרך חשיבה חדשה וסלחנית יותר ליחסים שלך עם אמא שלך.