גירושין: להגן עלייך ועל הבנות

אורן שלום,
אנסה לקצר ולהיות עניינית...אני פרודה +2 בנות(4,6.5)מדצמבר שעבר שבו בעלי עזב את הבית אחרי אמירות חוזרות ונשנות שאינו אוהב אותי יותר ושלא טוב לו. מאז, רכש קראוון, אני מוצאת את עצמי בציפייה לחזרתו, כביכול משלימה עם כך שלא יחזור, אבל מבחינת המעשים, אני כנראה לא שם. מאחר ואין לו בית אמיתי והוא אבא לא עקבי(יכול לטוס לשבוע ולא לשאול על הבנות/ לא דואג לארוחת צהריים כשאיתן/ בילויים משותפים) אני מנסה להגן על הבנות כמיטב יכולתי, להציע לו לישון אצלי עם הבנות בימים שלו כדי שהבנות לא ילכו מרושלות למסגרות/ ללא אוכל..לצמצם נסיעות עמו ברכב- כל בקשותיי לכסאות בטיחות לא צולחות...העניין הוא שמשום שהביטחון העצמי שלי היה תמיד מאוד נמוך, אני כל הזמן חושבת על כך שימצא אשה חכמה ויפה ממני..(אני יודעת שאני נראית טוב לגילי 38 ואני עובדת בחברה תרופות גדולה אבל זה לא מספיק)אני לא באמת מצליחה להמשיך הלאה...הוא תולה אצלי כביסה, יש לו ארון אצלי, לפעמים מתקלח ואני מרגישה שכדי שלבנות יהיה אבא ואמא שעוד מתקשרים אני משתדלת לשתוק, אבל...לפעמים עולים מים עד נפש ואני פשוט רוצה שלא יהיה חלק מחיי יותר כי נמאס לי להיפגע ממנו ואני לא יודעת איך אני עושה את זה כשהוא כל הזמן מסתובב "בין הרגליים"...מה שיוצר גם ציפייה מדומה שאולי יחזור בעתיד ובכלל לא ברור לי למה כשהוא התייחס אליי בזלזול באופן מתמיד וללא אכפתיות יתרה...בא לי לצעוק הצילו...קשה להתרכז ובכלל לתפקד, אני מקדמת את חוזה הגירושין בינתיים..אבל מה מבחינה נפשית עושים עם המועקה הזו?

טל יקרה,
התכתבת אתי בעבר במרץ (קישור כאן), בתחילת התהליך הזה. כתבתי לך כבר אז שחשוב שתשימי גבולות בינך לבינו, כדי שתוכלי להשתקם. כפי שאת כותבת עכשיו, את עדיין לא שם. קשה לך, גם כי את עדיין מקווה ש"זה לא סופי". אני חושב שחשובלךשזה יהיה סופי. הוא גבר לא אחראי, הוא בן זוג בלתי יציב, והוא אבא לא אחראי.אתלא צריכהאותו. וחוסר הביטחון שלך לוקח אותך אל השאלה: ומה אם הוא ימצא מישהי חכמה ויפה ממני? – כי את פוחדת שאז זה יהיה סופי.לומר לך משהו? ראשית, אם היא חכמה מספיק, היא תבין מי הוא, ותתקשה להישאר איתו. ושנית - הלוואי שימצא מישהי שהיא חכמה מספיק כדי להצליח לייצב אותו ולעזור לו להיות אחראי יותר, למען הבנות שלכם, ולעזור לו לשפר את האבהות שלו. זה גם אינטרס שלך, אבל אני לא בטוח שזה יקרה.כפי שכתבתי לך גם אז, את צריכה לשים גבולות, כדי שלא תצטרכי לצעוק הצילו. ולהתגבר על רגשי האשם שלך, כלפיו וכלפי הבנות, כי חשוב גם לך וגם להן שאת תהיי אדם חזק ומתפקד, ויודע להחליט עבור עצמו ועבורן, שיהיה להן לפחות אחד כזה. זה חשוב יותר מאשר מראה פנים של זוגיות שברור שכבר איננה. את הויכוחים ואת הדיונים צריך לעשות הרחק מהן, אבל הגבול צריך להיות ברור, והוא לא צריך להסתובב לך בין הרגליים. הוא צריך לקחת ולהחזיר אותן. ואם הוא לא יכול לקלח אותן, שיבין שיש לו מגבלה. יום אחד אולי ירצה לשנות משהו באורח חייו כדי להיות אבא מתפקד יותר. את עוזרת לו להישאר פרחח חסר אחריות. ואם הבנות לא יתקלחו מדי פעם, זה פחות חשוב מאשר השלמות הנפשית שלך. ואם אין לו אפשרות לחגור אותן כפי שצריך – תאסרי עליו לקחת אותן, ובחסות החוק. זכותך וחובתך להגן עליהן.ואם את צריכה תמיכה, לכי לטיפול או לרשויות הרווחה המקומיות. הן לתמיכה אישית, והן כדי להעזר בהן כדי לכפות הגנה על הבנות. ואם את עושה את זה באופן חוקי – הבהירי לו מראש שזה מה שאת עומדת לעשות, כדי לתת לו את הצ'אנס לשנות בעצמו קודם. אבל אלו הם חלק מהגבולות שאת צריכה לשים, כדי להגן על עצמך ועל הבנות.ובכל מבט אחר – היי אנושית ככל שאת יכולה, ומכבדת ככל שאפשר, כדי למתן את הכעסים והקונפליקטים. גם בזה את יכולה להעזר בטיפול או ברשויות המתאימות. הצורך שלך הוא להיות אסרטיבית, לא תוקפנית, אלא אם הוא לא יאפשר לך את זה.

תודה על מה שכתבת ועל כך שאתה מצליח בכתיבה שלך לזהות את המצוקה ולראות אותי. אם יש ספר שיכול לעזור לי להתמודד בצורה טובה עם המצב או איזושהי המלצה שתסייע להתגבר על הפירוק על הנטישה שלו אני אשמח..אני לא ממש מדברת עם אנשים, לרוב אין אנרגיה..היא מנותבת לבנות ולעבודה ואני נתקעת באותו מקום.