בעל מתוסכל? מה הוא רוצה ממך?

לד"ר חסון שלום,אני ובעלי נשואים שנה וחצי ויש לנו תינוקת בת שנה. לפני כ-5 חודשים פיטרו אותי וכרגע אני מחפשת עבודה. אין לנו חשבון משותף ולי יש חסכונות בעלי במינוס כעת אנחנו צריכים לעזוב את הדירה ולחפש דירה חדשה . בעלי כועס עלי שאני לא עובדת והוא לא יכול לשכור דירה ובגלל זה הוא 3 חודשים ישן בסלון פחות שבוע שהוא כיאלו השלים איתי ואז שוב רב איתי וחזר לסלון. לאורך תק' הנישואים הקצרה בעלי בכל ריב כמעט מאיים בגירושים בטענה שהוא לא מאיים אלא בגלל שהוא מפחד מגירושים הוא מעלה את זה. כעת אנחנו כמעט ולא מדברים אלא אם כן אני מדברת איתו או שהוא מדבר על הילדה. ידוע לשנינו שהבית מתפרק עוד חודש וחצי שזה היום בו צריך לפנות את הדירה.מצד אחד אנחנו צריכים למצוא דירה מצד שני אני לא מוכנה לחיות עם מישהו שעושה פרצופים כי כרגע אני לא עובדת. חשוב לי לציין שבגלל שאני לא עובדת זה לא כמו כל זוג נורמלי שהתקציב שלו הצטמצם אצלנו יש חשבונות נפרדים מבחינתו לא השתנה כלום עדיין מבזבז על עצמו יוצא לבלות עם עצמו ועדיין במינוס.עם כל זה שהוא ישן בסלון ולא מדבר איתי מידי פעם הוא מציע לי בוא לראות דירות אני לא מוכנה ללכת כל עוד הוא מתנהג ככה...מה עלי לעשות בחודש הבא אם לא תיהיה דירה מפנים אותנו וכל אחד חוזר להורים?

מירי יקרה,
בדרך כלל אני מבקש שתוסיפו את גילכם, אבל הפעם אני פשוט מניח, לפי ההקשר, שאתם לא בני חמישים פלוס, אלא אי שם בשנות העשרים שלכם, עד אמצע שנות השלושים.אני מבין ממה שכתבת שאתם לא לגמרי לגמרי מכוונים לשותפות זוגית. את אומרת שאת מחפשת עבודה, ואני יוצא מתוך הנחה שאת באמת עושה את כל מה שנדרש כדי למצוא משהו. אני אפילו לא נכנס לשאלה של אסטרטגיה ונטילת סיכונים, כי זה הצד המקצועי שלך, ולפעמים צריך לקחת סיכונים ולהמתין זמן סביר, כדי להשיג משהו טוב יותר, ולפעמים אין ברירה, כי אסור להמר, וצריך לקחת את מה שיש גם אם זה מסכן התקדמות בקריירה. זה החלק שלך, שכפי שאני מבין, בין אם זה בצדק ובין אם לאו, בעלך חושב שאת יכולה לעשות יותר, או שהוא פשוט מתוסכל כי את לא מצליחה.בצד שלו - את אומרת שהוא מגיע עם גרעון, וממשיך להוציא הוצאות משמעותיות שאינן עומדות בפרופורציה למה שיש לכם עכשיו. אני יכול להבין מתוך זה שאולי הוא כועס גם על כך שהעובדה שאת לא עובדת, מגבילה אותו בבילויים שלו. אם הוא ממשיך במסע הבזבוזים שלו, אז אולי הוא באמת לא מצליח להיות שקול ומרוסן, ובעיקר אחראי. שאלת מה הוא רוצה ממך, ויתכן שהוא בעיקר מתוסכל מעצמו, שהוא לא יכול לאפשר גם לעצמו וגם לך יותר. למרבה הצער, רבים מאיתנו מתקשים לשאת מצב שכזה מבלי לגלגל את האחריות אל אחרים. אני לא יודע איך באמת האחריות מתחלקת, במובן של הרצון הטוב. כלומר, עד כמה לו הייתם באמת רוצים ואחראיים ולא כועסים זה על זה (במצב הנוכחי), הייתם יכולים להדק חגורות או להרחיק חלומות, ולעשות את מה שצריך למען הזוגיות והמשפחתיות שלכם. האם את היית יכולה באמת לעשות משמעותית יותר? האם הוא היה יכול? - לי אין כלים לדעת. אני מניח שלך יש, אני מניח שגם לו יש, ובכל זאת, מה שאתם אומרים אינו בהכרח מה שאתם יודעים בפנים. התוצאה היא שהזוגיות שלכם לא מתפקדת, ושניכם הורסים אותה כל אחד בדרכו. הוא - בבילויים ובבזבוזים שלו, ואת בכך שאת לא משתפת איתו פעולה בלראות דירות.אם כל אחד מכם ימתין עד שהצד השני ישנה את דרכו, אז האם יש להתפלא על כך שתמצאו את עצמכם בחודש הבא ללא דירה ותלכו להורים?ואולי יהיה זה פלא זה אם כן תמצאו דירה ולא תלכו להורים.שאלת מה הוא רוצה. אולי פשוט הערכה למה שכן טוב בו, ולשמוע פחות על מה שלא טוב בו. יתכן מאד שאם תנסי את זה, הוא יהיה הרבה פחות ממורמר, והרבה פחות מאשים. אני לא אומר שהוא טלית שכולה תכלת, אני רק אומר שאת לא מצליחה להשיג את המטרות שלך, ולכן, בלי שום קשר לשאלה היכן נמצא הצדק, כדאי לשנות גישה.

תודה על תשובתך המהירה.האם לפי דעתך אני צריכה ל"שנות גישה" /להתחנף אליו למרות, שהוא כבר 3 חודשים ישן בסלון ומאיים בגירושים?

מירי יקרה,
א. תלוי מה את רוצה להשיג. חשבי היטב מה את רוצה להשיג, ובעיקר - מה הכי חשוב לך, אחר כך מה השני הכי חשוב, והשלישי הכי חשוב וכן הלאה. ערכי רשימה. אחר כך, תגידי לעצמך שלא תוכלי להשיג הכל. אולי אפילו תגידי לעצמך את זה כמה פעמים, עד שתשתכנעי שלא תצליחי להשיג הכל. ואז - לכי לראש הרשימה, ושאלי את עצמך: אם אני משיגה את זה, האם אני מוכנה להשלים עם זה שלא אשיג את היתר?זו שאלה פשטנית, שכן, אפשר לשאול גם: אם אני משיגה 80 אחוז מזה (בהנחה שזה לא "כן או לא"), האם אני מוכנה לוותר על 40 אחוזים מהשני ברשימה? כשתעשי את זה, יכול להיות שתגלי שבעצם יותר המטרה השניה בעצם יותר חשובה לך מהראשונה, או לפחות שכך את מרגישה כלפיה, למרות שזה לא באמת כך.דוגמא: אם כתבת שהמטרה הראשונה היא לשמור על הנישואים (הנה מטרה של כן או לא), והשניה היא לקבל הערכה, האם תהיי מוכנה לוותר על השניה למען הראשונה? - לא בטוח. במקרה כזה, לקבל הערכה היא היא מטרה הראשונה שלך. אבל אז, שאלי את עצמך: האם אני מוכנה לקבל רק 80% הערכה, כדי לשמור על הנישואים?בדקי את המטרות שלך, ואז בדקי את הדרך. אם את נלחמת על הכל, אז אולי כדאי לשנות גישה, וליצור סדרי עדיפות.ב. אם את חושבת שלשנות גישה זה "להתחנף", אז אולי לא כדאי. כי אם תרגישי שאת מתחנפת אליו, את תשני עשייה, אבל את לא תשני גישה. אם תחליטי שאת מוכנה לפייס, ושאת מוכנה להתפייס - זה יהיה לשנות גישה. חשבי היטב על ההבדל בין השניים.אני לא בטוח שאת אוהבת את כל מה שכתבתי, אבל כתבתי את זה בעיקר כדי שתנסי להסתכל על מה שאת רוצה ועל הקשר שלכם וגם על מה שהוא רוצה באופן מורכב יותר. כשכועסים וכשפגועים זה קשה מאד, ולכן אני יודע שלא מבקש ממך משהו קל. בכלל לא. אבל אולי אני מבקש ממך לקחת הרבה אויר, לפני שתחליטי מה את עושה - למענך. כדי שתצליחי להשיג את מה שאת באמת רוצה ואת מה שבאמת חשוב לך, גם אם יהיו דברים שלא תשיגי ולא יהיו. או לפחות לא מייד.ועוד משהו, שמאד תלוי עד כמה חשובים לך ולו הנישואים שלכם. אני מבין שאין לכם כסף לטיפול. אתם במינוס, עם תינוקת. אולי כדאי לבדוק דרך קופת החולים מה האפשרויות לטיפול דרכם, שהוא מוזל (לאחר הרפורמה, כל הטיפולים המסובסדים עוברים דרך קופות החולים). ואם תחליטו שלא - זו החלטה מאד מאד מחייבת. כי זו החלטה שאומרת שאתם לוקחים אחריות, וחייבים לפתור את הדברים בעצמכם. דברו על זה. כי אם אתם צריכים לפתור את הדברים בעצמכם, זו אחריות לא פשוטה, שלא תוכלו לבצע אותה בלי לדבר על מה שצריך גם כשקשה. אם תתחילי בצעדי פיוס, זה לא מבטיח דבר, אבל יהיה לזה סיכוי.