בטיחות בקשר: מה לעשות?

אורן שלום,
אני בת 41, גרושה ממרץ 2020 לאחר 3 שנות פרידה. היש לי שתי בנות, מקסימות בנות 9,6 ואני ביולוגית.
הגירושים שברו אותי והותירו אותי חסרת נשימה. היה לא פשוט להרים את עצמי, הייתי נשואה לגבר ש"לא הצליח לראות אותי או לפתח כלפיי אמפטיה"- את זה אמר המטפל שלו לאחר שזה נשלח אליו בשל אפיזודות אלימות. כל ההקדמה הזו מיועדת להדגיש שהייתי השבר כלי הזו, חיה לצורך הישרדות ובעיקר אמא ומפרנסת. בסיום חודש פברואר הכרתי גבר רווק בן 37. הייתה לו מערכת יחסים ארוכה של חמש שנים ולבסוף היא נפרדה ממנו בטענה שהוא היה וורקהוליק. הייתה לו מערכת יחסים נוספת של שנה וחצי עם אשה גרושה שהסתיימה בכך שבגדה בו ופגעה בו מאוד- הוא אגב כמחוות נקמה סיפר לי, שכתב מכתב לרשויות והלשין עליה בגין העלמת מס. הבחור מגיע מבית קשה מאוד- גדל בבית מפורק, אבא עזב כשהיה תינוק, אמא סכיזופרנית, אחות אחת..אחד הסיפורים הקשים שסיפר היה שאמא הייתה מתפשטת לידו אם הייתה מתחילה מריבה כי היא ידעה שזה יבריח אותו..כל זה גרם לו להתפרק כשהגיע לצבא- השתחרר על פרופיל 21..לאחר הצבא למד עריכת דין ועסק בזה- תחום ההתמחות היה פלילים, צווארון לבן ולאחר מכן עשה הסבה לפסיכולוגיה קלינית- אין ספק שיש לו יכולות קוגנטיביות מצוינית, הוא בחור רגיש ומכיל. השאלה היא כזו, מאז שהכרנו חיינו נשזרו, כלומר, אנחנו עושים את מה שצריך..כולל אני נוסעת לטיולים לפעמים גם בלעדיו. החלק המטריד זו חרדת הנטישה שלו והאהבה הרבה מדי המופגנת כלפיי...התאשפזתי בביהח כשבוע לאחר ההיכרות שלנו, הוא לא זז ממני באשפוז. היה איתי 24/7..הוא עוזר במה שהיא יכול בבית..אם אני במצב מטוס קצת קשה לו על זה. אתמול הוא שאל אותי משהו וביקש שאענה ברצינות..הוא שאל אותי כמה זמן לדעתי דרוש כדי שאם יציע לי נישואים אומר כן מבלי שזה יראה קיצוני. אמרתי לו שאני לא מונעת מתכתיבים חברתיים וסוגיות כאלו ובגלל שיש לנו שיחות עומק רבות ומאז שהכרנו אנחנו מבלים זמן רב יחד אז אני לא חושבת שהמדד הכרונולוגי מכריע. אמרתי את זה בביטחון רב...אבל אז הוא אמר בצחוק, "את יודעת שאת חייבת לומר לי את האמת, אני עורך דין ואני יכול לתבוע אותך על שקר"..עכשיו, צחקנו על זה...אבל..משהו שם קצת הלחיץ אותי ואני לא יודעת האם הרקע של זוגיות אלימה בעיקר בהיבט רגשי גורמת לי להתכווץ מכל דבר או שיש חששות בין השורות ואם כן מדוע..האם זה בגלל פרק הזמן הקצר יחסית? עוד דבר שאמר שהוא חושש שאומר כן מתוך התאהבות ושאחכ אסוג..הוא אמר שהוא בטוח שאני היא המישהי הזו שהלוואי ונכנסה לפני 20 שנה..באמת שיש לנו שקט יחד, הוא משדר הרבה שקע, רכות ורוגע. אבל הצדדים האחרים הם ocd, חרדות..העניין שאני כבר מבחינתי נשואה..כלומר השנים הקשות האלו והכניסה שלו, של זה שמקבל את הבנות שלי, מציע לעזור, אמין, לא חלק ממדיות ורשתות חברתיות..הכל מתאים בדיוק לחלקים החסרי ביטחון שהותיר בי בן הזוג הקודם+ מבנה האישיות שלי.. אז אם הכל ככ נהדר, למה אני כותבת לך את כל זה?

יפית יקרה,
אולי את כותבת את זה כי את חוששת מהלחצים הפנימיים שלו. לכן את צריכה זמן, כדי להכיר אותו יותר. סביר שההתלוצצות שלו בעניין המחוייבות שלך לומר את האמת, באה מתוך החרדות שלו.את צודקת. חודשיים בתוך הקשר, את עדיין לא מכירה אותו מספיק. העובדה שהוא בן זוג נפלא, תומך ואמפתי היא מעולה. אני חושב שבאיזה שהוא מקום את רוצה לראות שהוא יודע לעמוד בלחצים, להרגע ולהרגיע, גם כאשר לא קל.מצד שני, אולי לא היה לך פשוט לענות לו: שאלה טובה. אולי חצי שנה, אולי שנה. עם כל הטלטלות שהיו לי, ואולי גם עם אלה שהיו לך, מאד טוב לנו ביחד, אבל אני רוצה להרגיש שטוב לנו לאורך זמן, כדי להרגיש בטוחה.

אחד הדברים שמעיקים עליי פתאום היא ההשוואה בינובין אביהן של הבנות- שם הייתה אפס חרדה..אפס אמפטיה, כאן הגעתי לקיצון האחר, מלא אמפטיה אבל זה מגיע עם חרדות וכל רגע אני מגלה שיש עוד מהן, מי שפוגש אותו אגב חושב עליו שהוא נראה הכי רגוע ומרגיע בעולם, גם עבורי הוא היה כזה אבל עכשיו כשאני יודעת על כל החרדות שלו, משהו נסדק ביכולת שלי לסמוך על כל שלא יקרוס לי פתאום או..שומעים ככ הרבה סיפורים על גברים מושלמים שפתאום מגיבים...ואני מתחילה לחשוב שיש לו חרדת נטישה כזו גדולה שהיא מעלה בכל זאת חשש, גם הסיפור על כך שכהמערכת הזוגית של החמש שנים התפרקה והוא התפרק לגמרי כמה חודשים ברמת הלא אכל..לא יודעת, אני כבר לא יודעת אם אלו הם הסנסורים שלי שמאוד רגישים לתנודות/ מה שעברתי/ אני מודאגת מעצמי כי ברגע שהכנסתי אותו לבית והכרתי אותו לבנות והן אוהבות אותו יהיה קשה מאוד לחזור לאחור אם אחליט בהמשך.

יפית יקרה,
הרי בדיוק בגלל זה את צריכה זמן. יש בו דברים טובים, אלה הם אלה שניכרים לעין, ואת אוהבת אותם, והם נותנים ביטחון. יש גם סממנים שגורמים לך להיות פחות בטוחה, אבל עד עכשיו הם לא השפיעו באופן בולט.בדיוק לכן את צריכה זמן, כדי ללמוד את זה, ואם הוא לא יידע להתמודד עם הזמן שאת לוקחת כדי לקבל ביטחון, הרי גם זו תשובה בשבילך. אבל גם בשביל לדעת את זה, את צריכה זמן. כדי להבין את מידת החרדות, ואם הן במידה שאת יכולה להתמודד איתן ומולו, ולכן גם ליהנות מהאמפטיה שלו ומיתר התכונות הטובות שלו, כל עוד הן לא נפגעות כשהוא לחוץ.אולי מה שאני מנסה לומר הוא: אולי לא כדאי לעצור בגלל הפחדים שלך, אלא לעצור כאשר תביני שההתמודדות שלך עם הפחדים שלו תהיה מספיק קשה עבורך כדי שלא להישאר שם.