בחירת בני זוג: אמביוולנטיות ופרפקציוניזם

שלום
ד״ר,
אני מוצאת את עצמי תוהה אם אי פעם אמצא זוגיות שמתאימה לי.. אני רווקה בתחילת שנות ה-30 ומבינה שהבעיה היא בדיסוננס בין מה שאני רוצה לבין ה״טיפוסים״ אליהם אני נמשכת.
אסביר את עצמי בהדגמה. יצאתי עם מישהו מספר חודשים, די אינטנסיבי, ומהר מאד (מה שלא אופייני לי) פיתחתי רגשות. במבחן הזמן, הצלחתי לראות המון פערים ביננו, בשיח, ברצונות, בתפיסות וזה גרם לי לברוח. אבל הרגשות לא דעכו ולו במעט. ואני מרגישה עוד תקועה שם.
אחריו, יצאתי מספר שבועות עם בחור, שעשה רושם שהוא מאד דומה לי בתפיסותיו, בקו המחשבתי, גם במראה, יותר הדמות שאני מחפשת, לכאורה, לא היתה סיבה שזה לא יצליח, לפחות בשלב ההתחלתי, אבל לאחר מספר דייטים, הרגשתי שזה בזבוז זמן של שנינו, אין משיכה והדברים עומדים במקום.
אני מאד רגישה, אבל הבחירות שלי הן מאד שכלתניות. כך שלמעשה קשרים לא מצליחים לא עם אלו שאני נמשכת אליהם, ולא עם אלו שעל פניו, מתאימים לי. וככל שהזמן חולף אני מבינה שלעד ארקוד בין הבחירה הרגשית לבחירה הרציונאלית, כשרק הדמויות מתחלפות. וכשמשניהם אני תמיד בורחת, כי חסר משהו.
מה עושים? : (

אודה להתייחסותך.
לילה טוב

אורחת יקרה,
נדמה לי שגם בהגדרת הבעיה, היית אמביוולנטית, די בדומה לתהליכי בחירת בני הזוג שלך. מצד אחד, את כותבת שהבחירות שלך מאד שכלתניות, ומצד שני, שלעד תרקדי בין הבחירה הרגשית לבחירה הרציונלית. נדמה לי שהתאור השני נכון יותר. בסך הכל, התהליך שאת עוברת הוא טבעי ונורמלי, כשאת מחפשת את הגבר שעבורו הפער בין החלק הרגשי לחלק הרציונלי יהיה קטן. אבל, יתכן שאת מגזימה בביקורתיות שלך, הן באשר לחלק הרגשי, והן באשר לחלק הרציונלי, ולכן את אולי מוותרת במקומות שאחרות היו ננעלות עליו. האם זה מוצדק? - לא יודע. אולי כן, אבל את מרגישה שאת מגזימה בפרפקציוניזם שלך. יתכן שאת צודקת. אני חושב שזה משהו שאולי את צריכה לעבוד עליו בטיפול, לפחות כדי לקבל יותר ביטחון ביכולות שלך להעריך ולבחור, ואולי ללמוד להתמודד עם פרפקציוניזם, ואולי שניהם גם יחד. מה את חושבת?

ד״ר חסון שלום,
תודה רבה על התייחסותך המהירה והמאירה.
אין ספק שקיימת אמביוולנטיות. עם זאת אחדד, כי השכלתנות באה לידי ביטוי בסיומם של הקשרים ולא בדרך בחירתם, שהרי רגש הוא לא בחירה רצונית.
אני מסכימה עם התרשמותך כי מדובר בפרפקציוניזם, הייתי מוסיפה גם אובר מודעות וביקורתיות עצמית (שלמעשה הם אלו שמובילים לפרפקציוניזם, לא?).
אבל אני חושבת שאני דווקא מנתחת את הקשרים שלי באופן אובייקטיבי עד כמה שניתן. לדוגמא, בקשר האחרון, עם הבחור אליו היו לי רגשות. זיהיתי שם פערים אינטלקטואליים, חוסר יכולת להכיל רגשית מצדו, תפיסות פרימטיביות לעניין תפקיד האישה בזוגיות וכו׳. אלו דברים מהותיים שלדעתי במבחן הזמן רגש לא יצלח אותם.
מהעבר השני, בחור שמתאים לי, גם אם הוא התגשמות כל החלומות, אך אין לי רגש אליו, לא יכול להיות בן הזוג שלי. מהסיבה הפשוטה שלאחר זמן מה אני מרגישה כבויה.
מה עדיף? אני לא יודעת. האם אחרות היו ננעלות? בהחלט.
אולי אני מוותרת מהר מידי? ייתכן.
אני רוצה זוגיות, אך לא בכל מחיר.
עשיתי יותר מבלאגן מסדר?

המון תודות.

אורחת יקרה,
זהו, שאני לא יכול להעריך אם את לגמרי צודקת בבחירות ובפסילות שלך, או לא. כלומר, את בודאי צודקת בהן כי כך את מרגישה. האם את יכולה למתן את התחושות השליליות שלך וללמוד להיות אשה שמקבלת יותר ומתמודדת היטב עם דברים שאולי לא מוצאים חן בעינייך, כי כך נכון וכדאי לך בשל דברים שאת כן אוהבת? - את זה אני לא יודע. את זה נוכל לדעת ביחד, אם ננהל שיחות ארוכות. אני לא מנסה לשכנע אותך ללכת לטיפול, אני רק אומר שבתנאים האלה, אני לא יכול לדעת. את עצמך צריכה להפעיל שיקול דעת, ולהחליט אם יש לך על מה לעבוד, או שבאמת, פשוט, עד כה המזל (סטטיסטיקה) פשוט לא היתה לטובתך, כי לפעמים זה לוקח זמן.

שלום
ד״ר,
בטוח יש על מה לעבוד. תמיד יש:)
אשקול את דבריך בכובד ראש.
המון תודות.