בגידה ופגיעה בזוגיות

התחתנו מתוך אהבה לפני 30 שנה ויש לנו 2ילדים עצמאים ומסודרים .היחסים בינינו במשך השנים היו קרובים וחיי מין טובים (עם עליות וירידות)בשנים האחרונות (בגלל נסיבות אישיות ומשפחתיות) היו בינינו מתחים, כעסים וחוסר תקשורת יותר מהרגיל, לבעלי היו בעיות שונות וגם עבר ניתוח פרוסטטה. לפני כמה חודשים גיליתי שבעלי בוגד בי במשך 3 שנים עם מישהי מהעבודה .התגובה הראשונה שלו היתה שהוא נפרד ממנה במיידי(וכך היה), אך אני כעסתי , אמרתי לו שאנחנו נפרדים, ועשיתי את כל המהלכים לכך (מבחינה חוקית וכספית ) אך עדיין לא אמרתי כלום למשפחהישבנו ודיברנו ימים ולילות (אולי יותר ממה שדיברנו במשך 30 שנה) והסכמתי לתת עוד הזדמנות לקשר בעיקר בגלל שהוא היה שבור לגמרי מהמעשה שעשה וגם (למה לשקר) בגלל שאניע דיין אוהבת אותו.היום יש לנו תקשורת טובה, מין מעולה , שיתוף ואיכפתיות ובכל זאת אני אומללה.לא מסוגלת לשכוח, לא יכולה לסלוח (במיוחד לעצמי שהיתי מטומטמת) במיוחד מכעיס אותי שלא המשכתי בקשר (התחיל גם בעבודה-אך לא נתתי לזה להתפתח - עם אדם מקסים) בגלל המחויבות לבעלי.,בגלל שלא ידעתי ש"מותר" לי לבגוד . כן אני כועסת בגלל חוסר הסימטריה .בבקשה - תגידו לי איך אני יכולה להרגיש טוב עם עצמי ולא להרגיש פיספוס ?

גילה יקרה,
יותר מאשר פיספוס, אני חושב שאת מרגישה כעס. כי לו היית עושה זאת, וזה היה מתגלה, וכתוצאה מכך הקשר שלכם היה מתפרק, בהחלט יכול להיות שהיית מתחרטת עמוקות. הכעס שלך מוצדק, הצורך שלך בשוויוניות ואולי בנקמה מובן. החשש שלך מכך שזה כאילו עבר חלק מדי, שמשאיר אותך בתחושה של פגיעה בכבודך שלא שוקמה, ושזה שינה משהו בסיסי במערך היחסים שביניכם כי לכאורה את במצב חלש יותר, הוא טבעי, מרגיז, ופוגע מאד. קשה להתגבר על פגיעה כזו לאחר בגידה לבד. חשוב שתלכו ליעוץ זוגי, כי אחרת תמשיכי לאכול את עצמך מבפנים, וכתוצאה מכך תפגעי יותר ויותר בזוגיות שלכם."הגל הטוב" שיש ביניכם עכשיו הוא רק פאזה טבעית לאחר גילוי בגידה, כשבני הזוג מנסים לתקן. הזעזועים ורעידת האדמה שאת עוברת, כרגע לבד, עלולים לגרום עוד מעט לצונאמי ביחסים ביניכם. לכן, יעוץ זוגי חשוב, קודם כל כדי שהצונאמי הזה יגיע באופן מבוקר, ועם כמה שפחות נזקים, ואחר-כך, כדי שתהליך הבניה מחדש יהיה נכון יותר. גם לך.

תודה על תשובתך המהירה.לא ציינתי זאת, אך הינו בטיפול של פסיכולוג זוגי (הינו בכ-10 מפגשים).יש לציין שהפסיכולוג עשה עבודה טובה אחרת היתי מפוצצת את הקשר בצורה כזאת שקשה היה לחזור לחיות יחד הוא גם עשה עבודה טובה עם בעלי שהיה בדיכאון (הוא שופט את עצמו קשה, ובצדק אך האמת שחששתי לחייו). בקיצור, הפסיכולוג בסדר, ועשה עבודה טובה. היום אנחנו בקשר רופף יותר, רק כשאחד מאיתנו חושב שזקוק לתמיכתו.(בעלי הלך יותר, אני פחות). בקיצור עברנו את הגל הראשון עם תמיכה מקצועית טובהלמרות הטיפול אני מרגישה חסרת אונים לגבי הכעסים והכאב שאני חשה. עם כל זה שאני נותנת בו אמון, שזה היה חד פעמי , שהוא מצטער וחש חוסר ערך עצמי- אני לא מסוגלת לסלוח (על מה שהיה) באמת.ברגעי משבר (שלי) אני שואלת "איך יכולת", וברגעי משבר (שלו) הוא שואל "איך יכולתי" - ולמרות כל ההסברים המלומדים - איני יכולה לסלוח ולשכוחאני יודעת שזה פוגע בעיקר בי (גם בו) ואני רוצה להמשיך- אך איני יודעת איך להפטר מהכעס והכאב(וכן אני מאמינה שאילו בגדתי בו גם-זה היה טוב לשנינו: אני לא היתי מרגישה מרומה, והוא היה רואה בזה עונש על מעשיו ,והיינו סולחים אחד לשני ).הבעיה כנראה באופי הנוקשה שלי (למרות שמכל יתר הבחינות איני נוקשה כלל) , וחוסר היכולת שלי להתמודד (למרות שהתמודתי עם קשיים לא מעטים)אז דוקטור , מה אני יכולה לעשות כדי לצאת ממצב נפשי זה?

גילה יקרה,
כפי שאת מבינה, אם כך, 10 מפגשים היו טובים, אבל לא מספיקים לך. יש לכם מטפל טוב, המשיכי את התהליך. מה עוד שהמטפל שלכם מכיר אותך ואת בן זוגך טוב יותר. מדוע את מחפשת פתרונות אחרים? כתבת את הסיבות לכך שזה קשה לך, וזה יפה, אבל כדי להתגבר על זה צריך להמשיך בטיפול.אני לא בטוח, אגב, ש"הייתם סולחים אחד לשני"... אבל, נקודה למחשבה, לו היית יודעת שהוא לא היה סולח לך, האם זה היה עושה את זה יותר טוב או יותר רע? ואחרי הכל, בשלב זה גם את עדיין לא סלחת לו. מה שקורה הוא שאתם חיים ביחד, וללא סליחה שלך.