אמפתיה ורגשות אשם בזוגיות

שלום
שובהנה הורדתי את המלה פתולוגיים כיוון שפה זה לא המקוםובטח שלא תספיק היריעה להסביר למה אני חושב כךאני מבין מה אתה אומראולם לחלק של הבגידות הנשנות וחוזרות בחייה לא התייחסתכל המצב כואב לי ומבאס אותי הכי בעולם בחודשיים הראשונים לאחר הגילוי הייתי ממש שבר כלי וממש היית קרוב לאבד את עצמי אני לא בטוח בכוחי להתמודד איתה ועים עוד גילויים על בגידה ביואולי הבגידות זה בעצם באופי אולי היא תמיד תהיה בוגדנית אם בעתיד המצב יהיה מעט רע ובסיטואציה נכונה והיא תמעד שובגם לגבי הבגידה בי היא לא ממש הצליחה להגיד שהיא מצטערתהיא כאילו חיה בעולם משלה ולא מתעוררת ממנו אצלה וגם בבית שלה לא ממש מדברים על דברים ותמיד מטאטים מתחת לשטיח וזה מה שקורה איתנו עכשיו אולם אני לא יכל להסכים לזה הראש תמיד עובד ולא ממש שוכחאני נוטה לכיוון של גירושין אבל ממש בלב כבד וכל פעם שאני כמעט מגיע לשלמות בהחלטה זו מתעוררת אצלי תחושת רחמים דווקא עליה של מה יהיה איתה .....למרות שברור לי שהיא תסתדר מהר ותעבור את המשבר הזה מהרמה שגורם לי לחשוב עליה כעל מסכנה בעלת חיים מסכניםואני יודע שאם נפרד מתי שהוא היא תתעורר ותבין מה קורה איתהאבל אז כבר יהיה מאוחר מידי למרות שאני מרגיש כבר עכשיו שכבר מאוחרובעצם כבר שנינו הפסדנותראה אני בחור רגיש מאד ודברים משפעים עליי מהראולי אפשר להגיד שיש לי הרבה תכונות נשיות ואין לי בעייה אם זהולגבי המיןלי המין חשוב מאד ואני משקיע בה המון בתחום הזה אבל ממש לא מצליח לקבל את זה חזרה ממנה וזה מתסכל כי אני ממש לא חושב על לבגוד בהלאחר הגילוי לא יודע מתוך מה אולי נקמה ניסיתי להיות עם מישהי אחרת וממש לא הצלחתי לתפקד להיפך זה גרם לי רק להרגיש יותר גרועואפילו סיפרתי לה על זה והיא לא ממש התייחסה לזהתראה היא אוהבת אותי ואפילו אומרת את זה אם זה נכון אני לא יודעלא הבנתי איך היא לא כועסת ואפילו רציתי שהיא תכעס רק כדי לראות שאכפת להמה שגורם לי לחשוב שיש לה עוד להסתיר ממניאני ממש כותב בבלבול ולא מצליח להוציא את כל מה שיש ליאבל לאט לאטתודהירון

ירון יקר,
המכתב הנוכחי שלך מבקש יותר אמפתיה מכל דבר אחר, ואין לי ספק שאתה זקוק לה עכשיו. נסה למצוא חבר טוב או בן משפחה קרוב לך ודיסקרטי שאתה יכול לשפוך בפניו או בפניה את הדברים. מעבר לכך, קרא שוב את הפיסקה האחרונה של המכתב הקודם שלי אליך. ההחלטה היא שלך, ומה שלא תחליט, אין ספק שזו תהיה לך החלטה קשה. אבל זה הצד המעשי. חפש חיזוקים לעצמך ולדרכך, כי אני מקבל תחושה שיש לך כרגע נטיה לרגשות אשם. בין אם נטיה מסויימת לכשלון אפשרי שלך ביחסים שלך בעבר עם בת זוגך, ועוד יותר בנוגע למעשיך בעתיד.

ד"ר אורן חסון שלום.ברצוני לשתף אותך בקשר שניהלתי במשך השנתים האחרונות עד לפני חצי שנה.היה לי חבר אוהב ומחזר שגרם לי להרגיש כמו אישה והיינו חברים הכי טובים בעולם.במבט לאחור ולאורך הקשר הרגשתי שלעולם לא אהבתי ככה ובעוצמה כזאת.ריגושים בעוצמות שלא הכרתי מעולם.בחיים שלי לא חשקתי ונמשכתי ככה לחברים שלי,לא הרגשתי כזאת קרובה ומאושרת.כזאת שלמה.הכל היה מצוין למשך שנה וכמה חודשים...למרות שלעיתים היינו רבים כמו כל זוג.היו לנו גם פרידות ספורות בשנה הזאת,ביוזמה שלי עקב ויכוחים בהם לא נתן לי החבר מקום להתבטא בעיצומו של ויכוח מהותיץשכן היינו רבים,המריבות שלנו היו לרב על קנאות שהלכה והתפתחה מצידו,וקנאות קיצונית אם יורשה לי להגיד: הוא קינא בעובדה שיש לי ידידים מה שגרם לי לאט לאט להתרחק מהם אחד אחד,קינא בחברות שלי וביציאות שלי איתן (למרות שלא הייתי נוהגת לצאת הרבה בכלל)קינא בעובדה שיש לי חוגים ואני פוגשת אנשים חדשים (למרות שלא הייתה לו סיבה לחשוש), הוא לא היה מעורב חברתית בכלום.עם הזמן התחלתי גם להרגיש ממנו חוסר אמון,הוא התחיל לטעון שאני משקרת לו ואני מסתירה ממנו דברים,היה מאשים אותי במתן גרסאות שונות לכל דבר,היה מתחקר אותי על כל ארועי היום שלי,אנשים בעבודה,חיטט לי במחשב ובטלפון... מאוחר יותר התחילה תופעה של עיוות המציאות והייתי מוצאת את עצמי מתמודדת עם סיטואציות הזויות שלא התרחשו,הייתי מואשמת על ידו שאמרתי דברים שמעולם לא אמרתי או עשיתילצערי בפעם הראשונה נחשפתי ליחס כזה ,מה גם שאין לי חצי דבר להסתיר ולא ידעתי כ"כ מה לעשות כדי שהוא יבין שמה שהוא מרגיש או טוען חסר בסיס ולא נכון.אך כמה שחפשתי להראות לו שהוא טועה,להצטדק או להוכיח לו כי שוב העובדות מאוד לטובתי,הרגשתי שאני מעמיקה את המצב ומנציחה אותו בשיתוף הפעולה שלי.מעולם לא יצא לי שככה לא האמינו לי וגיליתי על עצמי שזה ממש ערער אותי נפשית,אני לא בן אדם שמשקר או בוגד ושככה בצורה עיוורת לא רואים את מי שאתה ובכח עושים אותך רמאי או לא אמין - זה הטריף אותי לחלוטין עד כדי חוסר שפיות נראה לי.במקביל הייתי בטיפול פסיכולוגי אשר עזר לי להתמודד עם מצבים שהיו בקשר.היחס הזה לצערי יצר דינאמיקה ביננו,שהביאה להתבטאויות לא מכבדות מצידו ולהתנהגות מאוד לא הוגנת או מכבדתניסיתי לא להדרדר לשם כי אהבתי אותו ולא חפשתי להחזיר אבל בסופו של דבר התחלתי גם אני להרגיש חסרת בטחון.התחלתי להרגיש ממורמרת וכפיות טובה מצידו,אני נותנת את הנשמה שלי והוא עושה פרצופים, אני משקיעה ואוהבת ושום דבר לא מספיק לו ותמיד מתלונן כמה חסר לו,יצא לי גם לקבל ממנו בחזרה,אבל מהרגע שהוא התחיל לחשוד שאני מסתירה ממנו התחלתי להרגיש שהוא מתרחק,שהוא משדר פחות אכפתיות,התחלתי לחשוב שהוא מאמין כ"כ בעקביות שאני מסוגלת לבגוד בו כנראה בגלל שהוא לא מסוגל להאמין בבת זוג (עקב ההורים שלו)או שהוא בעצמו כנראה נוטה לבגידות (למרות שהוא במהות שלו ההיפך המוחלט ,דוגל בנאמנות ובמונוגמיות ,מטיף לזה...)לו אישית לא היו בכלל חברים וברגע שהבנתי את זה התחלתי לחשוש כי לדעתי זה משקף הרבה על הבן אדם.חשוב לציין שהוא מגיע מבית של הורים גרושים מגיל מאוד צעיר עובדה שבחרתי להתעלם ממנה אך התגלתה כמאוד חשובה ומשמעותית,מסתבר שהגירושים לא היו שקטים אלה קשים ביותר וגבו מחיר כבד של אמון בזוגיות. אני לא יודעת את סיבת הגירושין.מאוחר יותר גיליתי שמשפחתו הענפה מונה 8 אחים ואחיות ובינהם 3 אחים גרושים וחלק התחתנו שובמה שחייב היה להדליק לי נורה אדומה שמשהו במודל הזוגיות שהם קבלו בבית - דפוק ומהול בחוסר אמון פתולוגי.שלא משנה איזו מערכת יחסים תהיה שם,מושלמת ואוהבת הם ימצאו את הדרך להרוס אותה כדי להנציח את ההורים שלהםלא משנה כמה הם אהבו את הבן אדם השני.המשכתי את הקשר כי מאוד היה קשה לי לפרק אותו ומאוד אהבתי אותו,אבל יחד עם זאת התחיל להתעורר משבר אמון מאוד רציניחשבנו שלעבור לגור ביחד יעזור,וזאת עוד טעות .עברנו לגור ביחד, ולא ממש הספקנו להתגבש,הספקנו לרהט את הדירה שבוע שבועים ואז לצערי ארעה טרגדיה במשפחה שלוואח שלו הגדול התאבד (עקב אשתו).מה שעוד יותר ערער אותנו כי זה הגביר את השנאה שלו כלפי נשים וחוסר האמון שלו בזוגיות התעצם והגיע לשיאים חדשיםניסיתי להיות שם ולנחם אותו בחודשים הראשונים,זאת הייתה תקופה נוראית בה ספגתי האשמות וכעסים שטבעים לתקופה ויחד איתם היו גם כעסים של חוסר אמון עדין.מאוד קשה לתמוך בחבר שאוהבים ונאמנים לו והוא מצד שני רק כועס ומתמרמר על כמה שהוא לא מקבל,כמה שלא נאמנים לו וכמה שהוא מרגיש לבד בכל זה. ניסיתי לדבר איתו הרבה ,בשבעה ואחרי והוא התרחק והתרחקלבסוף הגרוע מכל התרחש,אחרי חודשים שהרגשתי שאני נותנת מה שאני יכולה ולא מקבלת שום דבר בחזרה החלטתי לעזוב את הדירה ואת הקשר,ניסיתי שוב לשבת ולדבר איתו אך הוא התחמק,לכן אחרי כמה נסיונות השארתי לו מכתב והלכתי.היה לי מאוד קשה לקום וללכת ,הרגשתי שאני נאנסת ללכת והרגשתי מאוד לבד.מאוחר יותר התחרטתי על המעשה כי פרידה ממנו היתה לי קשה .גיליתי שהענין עורר בי תהומות של כעס כלפי עצמי,חרדות ,דכאון עמוק,מחשבות אובדניות,חוסר תפקוד,ואפילו הדעתי למצב שפתחתי אובססיה קלה לגביו.לא יכולתי לסלוח לעצמי והאשמתי את עצמי כמו אישה מוכה שמגנה על בעלה.חשוב לי להסביר את אשר הרגשתי:מצד אחד הרגשתי שאני על תקן "אישה מוכה" שמקבלת יחס משפיל ולא מכובד מהחבר שלה אפשר לומר התעללות מילולית,מצד שני אהבתי אותו כמו שלא אהבתי איש אז היה לי קונפליקט עם עצמי בלתי פוסק,לקום או להישאר? מאוד רציתי שנתחתן וגם הוא מצד אחד,מצד שני פחדתי מההשלכות של ההתנהגות שלו,ההאשמות שלו הלא נכונות,ההצטדקויות אליהן נגררתי כל פעם מחדש ללא סיבה,ההתעסקויות המיותרות האלו שדברים שלא היו ולא נבראו.הפרידה הייתה בסוף מרץ.מאז אני לא בן אדם,החלטתי שאני רוצה אותו בחזרה ונתקלתי בהתנהגות מאוד לא נורמלית שלו.הוא התפוצץ מעצבים עלי ועל ההתנהגות שלי,לא הסכים לסלוח או לשכוח את זה שעזבתי אותו בתקופה הכי קשה לו בחיים.הוא התנהג כמו משוגע,ברח ממני וכל נסיון שלי לדבר איתו או לתקשר איתו עלה בפיצוצים.בדיעבד גיליתי שהוא גם מהר מאוד התחיל לצאת עם בנות אחרות (אני מאמינה מתוך אימפולס לשכוח,כמו שאצלי זה היה)ועשה איתן גם דברים.....לא מתוך רגש.אני הבנתי מהר מאוד שאני לא פנויה לזה רגשית והפסקתי.במקביל המשכתי לאמלל את עצמי בשנאה עצמיתהייתי מתקשרת אליו ומנסה לדבר איתו בלי סוף.למרות שתמיד היה אותו תרחיש,הייתה דחיה שלו והוא נהג למחוק אותי ברב השיחותלעיתים היינו גם נפגשים........לעיתים רחוקות......אבל אחרי הפגישות הוא התחיל להרגיש רע ולפתח סרטים על בגידות שליהוא היה מתעצבן עלי ורב איתי......זה הפך להיות מזוכיסטי קצת.בדיעבד ברור לי שהוא מאוד כעס על עצמו שהוא במקביל עם אחרות ומתנהל איתי בטלפון (ומשלה אותי)אבל האמת היא כזאת שאני הבאתי הכל על עצמי והתכחשתי לעובדה שאנחנו פרודים.אנחנו חצי שנה אחרי, אני אחרי חודשים קשים וכדורים נוגדי דכאון + טיפול פסכולוגי אינטנסיבי.ועכשו,אחרי מילים רבות אלו,רציתי לשאול: איך ממשיכים הלאה?פגשתי עכשו בחור מקסים שנותן לי להרגיש הכי טוב בעולם ואנחנו מסתדרים מצוין והכל זורם באופן לא מפתיע (יש אמון ,יש בטחון ובלי טיפת מאמץ) ואני מרגישה שאני פנויה לזה רגשית .אבל לעיתים אני מוצפת חוסר בטחון ושנאה עצמית על מה שהיה,לפעמים אני מוצאת את עצמי מתגעגעת לחבר מה שמאוד מפחיד אותי,לפעמים אני תוהה מה יקרה אם החבר הזה יחליט לחזור ואיזו השפעה תהיה לו עלי?כי ברור לי שהוא השפיע עלי יותר מדי עד שאבדתי את עצמי.מפחדת .יודעת שאני לא אתפשר יותר על מקום של חוסר אמון.האם יכולתי למנוע את הפרידה הזאת? האם יכולתי למנוע את חוסר האמון הזה?האם אני מעוררת אותו אצל החברים שלי?אשמח לשמוע תגובהתודהחסרת השקט