קינאה וסצינות: מה לעשות?

שלום רב
בת 49 , נשואה + 2.הקשר ביני לבין בעלי לא היה טוב במיוחד. לפני כמה חודשים פגשתי באקראי באירוע משפחתי את ה"אקס המיתולוגי" - החבר הראשון שלי. לא ראינו זה את זו 30 שנים. התרגשתי לראותו וניכר שגם הוא היה נרגש לראותי ופתחנו בשיחה. בעלי נכח באירוע וצפה בנו מהצד. הוא לא אמר לי על כך דבר.לאחר מספר ימים במהלך ויכוח, בעלי העיר לי על כך שנסחפתי בשיחה עם האקס ועל חוסר הנימוס כלפיו. כששאל אותי אם הייתי נפגשת עם האקס שוב אם הוא היה מציע לי ללכת לבית קפה וגם יותר מזה עניתי שכן. אח"כ הצטערתי שאמרתי זאת אך הוא לחץ עליי להגיד את האמת ולא היה אכפת לי להגיד מה אני מרגישה.לפני כמה ימים בעלי מצא במגרה שלי אלבום תמונות בו היה מקבץ תמונות מנערותי, כולל תמונות עם אותו חבר. הוא דרש ממני לקרוע את התמונות שלי עם האקס ואם לא אעשה זאת אז נישואינו ייגמרו. סירבתי לעשות זאת בטענה שזה קשה לי, שזה חלק מהעבר שלי. דרישתו נשמעה לי קיצונית ומכאיבה. מבחינתו האלבום התחבר לקונטקסט של המפגש עם האקס, הדברים שהודיתי בהם והמחשבה שאני מעיינת בו מדי פעם בגעגועים לעבר כי זה מונח במקום נגיש. הבנתי את רגישותו מהעניין והצעתי שאעביר את האלבום למקום אחר מחוץ לבית. הסברתי שאין לי כל הרגל לעיין באלבום ואין לי רצון כיום לפגוש את האקס. הוא לא הסכים לכך וקרע את התמונות בכעס רב. בכיתי, כעסתי, שנאתי אותו באותו הרגע, הרגשתי שזה אקט אלים, תוקפני וכוחני. הייתי בהלם. יום שלם לא דיברתי אתו ולא ידעתי מה לעשות הלאה.בהנחה שלא הייתי בסדר ושהרסתי את אמונו בי, האם הייתי צריכה להתחשב ברגישות שלו לעניין ולקרוע בעצמי את התמונות? האם הייתי צריכה להיכנע או לעמוד על שלי במחיר פירוק הנשואין? האם זה נחשב אקט אלים מצידו ? האם אני זו שלא רגישה במקרה זה? תודה רבה

יהלי יקרה,
בעלך מקנא לך, ועשה לך סצינה בעניין הזה, ואפילו סצינה אלימה, גם אם לא היתה זו אלימות פיזית כלפייך באופן ישיר. הופתעת מרמת הקינאה, ואפילו מרמת האגרסיביות שהוא הפגין במהלך הסצינה הזו.לגבי השאלה אם זו "אלימות", כתבתי את מה שכתבתי, אמנם, אבל אם את מחפשת כותרת לפעולה שלו כדי להאשים אותו – לא הייתי נכנס לזה. בעיני מטפלים באסכולות מסויימות, גם חיתוך נייר לצרכי יצירה נחשב כפעולה שיש בה אלימות. לאלימות יש דרגות שונות, החל מדבר כזה ועד לרצח, ולכן אין ערך לכותרת "אלימות" כשלעצמה מעבר לדיוק של המעשה עצמו, כלומר, שהוא לקח לך משהו (זיכרון) שהוא שלך, וקרע אותו כדי שלא יהיה לך, ושזה משהו שהוא ידע שמאד יפגע בך.השאלה אם "הייתי צריכה להכנע או לעמוד על שלי במחיר פירוק הנישואין" היא שאלה מאד מורכבת. אם את צריכה רק עוד קש כדי לשבור את גב הגמל, כי גם כך המשא הוא כבד מנשוא והנישואים לא טובים, אז קיבלת אותו. העובדה שלמרות שאת מאד פגועה וכועסת עכשיו, את עדיין שואלת את השאלה הזו, היא סימן עבורי שגם כשלא קל לך איתו, את עדיין לא חושבת על גירושים, או לפחות שאת מרגישה שאת צריכה תרוץ או סיבה מספיק טובים כדי לעשות את זה, ושכנראה יש לך גם סיבות טובות מדוע לא.התהליך שעברתם עכשיו הוא תהליך מאד לא קל, שהקצין דברים אחרים שיש ביניכם. יש לכם צורך בדיבור משמעותי על מה שקורה ביניכם, כולל ההתמודדות שלו וההתמודדות שלך עם הרגישויות שלו, הפחדים שלו וחוסר האמון ואולי הקינאה שלו, ואולי גם עם רגישויות שלך להתנהגויות שלו, ואולי גם לאופן התקשורת שלו מולך, ואולי לא רק מולך. עברתם משבר שהוא אינדיקציה לכך שיש לכם על מה לעבוד כדי להיות מסוגלים לא רק להניח לזה בעבר, אלא כדי שלא לקחת אתכם אותו, וכנראה גם דברים אחרים, לעתיד. אני מציע שתשקלו את האפשרות של טיפול, כי הארוע הזה יכול להוות עבורכם גם הזדמנות ללמד אתכם לפתור עניינים חשובים ביניכם וליצור עתיד טוב יותר.